היי לכולם, חשבתי שזה יהיה המקום המתאים ביותר להתייעץ בנושא. אני גרה בבניין בתל אביב ולפני שנה עברה לבניין לידי אישה ותינוקת. בהתחלה ממש ניסיתי להיות נחמדה והבנתי שהיא אם חד הורית לתינוקת בת פחות משנה (אני לא יודעת האם מתרומת זרע או גירושים אבל נראה שאין מישהו נוסף בתמונה). הצעתי לה את עזרתי והקפדתי להגיד לה בוקר טוב. עם הזמן האישה החלה להיות מוזרה, הייתה מתעלמת ברחוב או משחקת אותה שלא מזהה, היא תמיד נראתה מאוד עייפה ועצבנית אבל אני חייבת לומר שלא יכלתי לשפוט, אני לא אמא בעצמי ובטח שלא חד הורית. לפני כמה זמן שמעתי את התינוקת בוכה בלילה, ושמעתי את האמא צורחת עליה, ממש התקף זעם. שוב לא ידעתי מה לחשוב ולהרגיש, זה בטח הכי קשה בעולם לגדל תינוקת לבד, אבל הרי הצעתי לה עזרה וניסיתי להתקרב והיא דחתה. לאחר כמה ימים שוב שמעתי את התינוקת בוכה והאמא צורחת ואז שמעתי דפיקה חזקה (אני לא יודעת להגיד על מה זה היה, אולי על קיר אפילו אבל אין ספק שזה היה חזק) ולאחר מכן התינוקת הפסיקה לבכות..
מאז אני פוקחת אלף עיניים ואוזניים ומסתכלת על האישה הזו במבט שאני יודעת ושומעת מה מתרחש.
האם אני מדמיינת? האם אני שופטת אישה שקשה לה? הדבר היחיד שאני בטוחה בו זה באינטואיציה שלי, ואני מרגעשה שמשהו לא בסדר. מה לעשות? אנא עזרו לי, הלב שלי לא שקט.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות