האמא של החבר עוברת כל גבול! לפרק את החבילה ולהבין שמגיע לי משהו טוב יותר?

היי חברים, אני פונה אליכם כי אני רוצה לשמוע באופן כנה מה אתם חושבים. קצת רקע. אני וחבר שלי שנתיים ביחד. אני בת 23, הוא בן 29 ועדיין גר אצל ההורים. בתחילת הקשר זה לא הפריע לי אבל עם הזמן זה הפך להיות חיסרון מאוד בולט בקשר שלנו. הוא מתכנן עזיבה בעוד מספר חודשים אבל אני לא רואה את זה קורה בפועל, סבלנותי פוקעת. העניין העיקרי הוא אמא שלו. לאמא שלו יש התנהגות מאוד מעצבנת כלפיי שעוברת כל גבול. באחת הפעמים שבאתי אליו היא עשתה לי פרצופים והרגשתי לא רצויה. שאלתי את חבר שלי מה נסגר והוא אמר שהיא עצבנית שהיא רבה עם אבא שלו. אמרתי לו שזה לא מקובל עליי ושאם היא עצבנית אז שלא יזמין אותי וזהו, בשביל מה אני צריכה לספוג את המבטים הכועסים האלה? הייתה פעם נוספת שזה קרה. עשינו על האש עם המשפחה שלו, היא רבה עם בעלה, בשיא טיפשותי עלינו אליו הביתה והפרצופים התחילו שוב. הלכנו משם מהר. מצד אחד אני מבינה אותה כי זה הבית שלה והיא רוצה את הפרטיות שלה, אבל מצד שני הוא מעולם לא קיבל כזו קבלת אורחים ״חמימה״ אצלי בבית וכשלא מתאים שיבוא אני פשוט לא מזמינה אותו וזהו. זה הגיע למצב שלא הגעתי אליו הביתה יותר מחודש כי נמאס היה לי להרגיש לא רצויה. היא כמובן שאלה איפה אני, כאילו שקשה להבין למה אני לא באה. בהמשך זה התקדם למצב שבו אנחנו פוגשים אותה ביחד ואוספים אותה ממקום מסוים, היא בקושי אומרת שלום ולא מדברת איתנו, עושה פרצופים, הולכת קדימה ומפנה אלינו את הגב. ההתנהגות הזו מאוד פוגעת בי, זה לא מנומס ולא ציפיתי לזה מאישה בגילה. לא אכפת לי מה עובר עליה ועל בעלה בבית אני לא איזה שטיח שאפשר לנגב בו את הרגליים. זה חזר על עצמי היום, באנו לקחת אותה, נתתי לה נשיקה על הלחי, היא הייתה קרה, לא דיברה וכשהחנינו את האוטו בחנייה של הבית היא יצאה מהאוטו, הפנתה לנו את הגב ועלתה לבד במעלית. אמרתי לחבר שלי שישים את המצרכים שקנינו לעצמנו במקרר ושאני לא מתכוונת להיכנס אליו הביתה.אמרתי לו שיש לי את כל הסיבות לא לבוא אליו כשהיא נמצאת שם. לפני שבוע הייתי פשוט בהלם מההתנהגות שלה. אני בת יחידה לאם חד הורית שהיא מחנכת כיתה, ברוך ה׳ המצב תמיד היה טוב בבית ולא חסר לי כלום ואני מאושרת בחלקי. בקיצור, נכנסתי לאוטו אמרתי שלום להורים שלו, אמא שלו שאלה אותי מה אמא שלי עושה בחג (הן לא מכירות אחת את השנייה), אמרתי לה שהיא בודקת מבחנים. היא התפלאה ושאלה למה אמא שלי לא נחה אז הסברתי לה שלאמא שלי אין באמת חופשים וחגים אמיתיים, היא עובדת גם מהבית ויש לה הרבה עבודה, היא המשיכה לזרות מלח על הפצעים והתפלאה למה אמא שלי לא מטיילת ונהנית בחג. קיוויתי שהדיון יסתיים פה אבל היא החליטה לשאול אותי את השאלה המוזרה אם לאמא שלי יש חברות. (Wtf??!), רציתי לענות לה שזה לא עניינה אבל התאפקתי ועניתי לה שאמא שלי לא מאמינה במושג חברות אצל נשים מבוגרות. טוב חשבתי לעצמי שהחקירה הפסיקה אבל לא...היא תקעה משפט ״בטח כשתעזבי את הבית אמא שלך תרגיש בודדה״, פה פשוט רציתי לצאת עליה אבל לא רציתי לרדת לרמה שלה ואמרתי ״לאמא שלי טוב בחיים, לא חסר לה כלום״. סוף סוף הגברת הבינה וסתמה את הפה. הייתי בהלם איך היא מעיזה בכלל לדבר ככה על אמא שלי, חושבת שאנחנו איזה מסכנות ושאמא שלי ערירית או משהו בסגנון. דיברתי אחר כך עם חבר שלי והוא הסכים שזה היה לא בסדר וסיפר שהיא באה מיוזמתה לחדר שלו ואמרה שלא נעים לה מהשאלות שהיא שאלה אותי (קצת קשה לי להאמין לסיפור הזה אבל אם הוא אמיתי יש לה הצתה מאוחרת, ובכלל איזה מן בנאדם שואל כאלה שאלות?). בכלל, כל הזמן היא אוהבת לזרוק הערות לכיווני, פעם דיברתי איתה על מקומות שהייתי בהם בחו״ל ושהייתי רוצה לחזור לשם אז היא אמרה בהתנשאות כזאת (היא ובעלה טיילו ממש הרבה בעולם) ״אוי אפשר לחשוב כמה את ואמא שלך טסתם, מה יש לחזור לאותו המקום״, כשהיא פוגשת אותי עם ז׳קט/מעיל אני תמיד צריכה לשמוע נאום רבע שעה על זה שלא יאומן שקר לי כל כך (זה מעצבן לשמוע את זה כ-ל פעם. תשתחררי. זה שיש לך גלי חום לא אומר שגם לי יש. וואלה, יש אנשים שקר להם כמוני). אני באמת לא מבינה מאיפה נוסע היחס שלה, אולי היא שונאת אותי, אולי היא מקנאה בי, אולי היא מרגישה שאני לוקחת את הבן שלה ממנה (הם מאוד מאוד מאוד קרובים, הוא ממש ילד של אמא וזה עוד דבר שמפריע לי כי הוא לא עצמאי ויותר מדי תלותי בה), אין לי מושג, עייפתי מלנחש. קשה לי באמת להבין מה הבעיה, ברוך ה׳ אני חושבת שאני בחורה טובה, נראית טוב, לומדת, אני לא עושה רע לבן שלה, תמיד רוכשת לה כבוד, מנסה לדבר איתה, מביאה לה מתנות ביום הולדת ובחגים (למרות שאני ממש לא חייבת). חבר שלי מנגד מנסה להגן עלייה ואומר שהיא כן מתקשרת אליי למשל ביום הולדת ושהיא גם איחלה לי בהצלחה בלימודים לפני מספר ימים, אז אמרתי לו שכל זה טוב ויפה אבל זה לא שווה בשבילי אם היא מברכת אותי ושבוע אחרי זה יורקת עליי...לגבי מה שקרה בקניון רבנו ממש קשה, עשיתי לו דרמה ולא הסכמתי לנסוע איתו, ביקשתי שיעצור בצד ושאני אסע במונית. הוא צעק לי אבל הלכתי לו, הלכתי בסוף ברגל בעשר בלילה כי נתקעתי בלי כסף. הוא טוען שהוא כן חיפש אחריי אבל זה לא היה נראה ככה. אני עצובה, כועסת, מאוכזבת, אמא שלי אומרת לי שאנחנו לא מתאימים ושזה נגמר בינינו כבר לפני חודש, שעוד כמה ימים אני מתחילה ללמוד ושהוא לא יתן לי ללמוד ויפגע לי בלימודים, היא אומרת שכל זה לא בשבילי ושאמא שלו פרימיטיבית מדי. חוץ ממנה אני לא מסתדרת עם אנשים מהמשפחה שלו, זה ארוך אבל גם מהם ספגתי יחס לא ראוי ובשביל לספר את זה צריך לפתוח עוד שיחה. עם כל האהבה שלי אליו אני מרגישה שזה נגמר ושאי אפשר להתגבר על כל זה. אני מתלבטת אם לקחת הפסקה או לפרק את החבילה ולהבין שמגיע לי משהו טוב יותר. אשמח לשמוע..