קצת רקע- אני באמצע שנות ה20, החבר בן 30, ביחד מזה שנה וחצי. מחר אני צריכה לפנות את הדירה שלי ומפני שלא מצאתי דירה חדשה (אף על פי שבאמת חיפשתי ואני ממשיכה לחפש במרץ), אני אחלוק את הזמן עד שאמצא דירה בין הבית של ההורים לבית של החבר, כפי שהוא הציע (וההצעה הייתה כנה, לא רק כדי לצאת מידי חובה).
מה שקרה בתחילת השבוע גרם לי לחשוב על העניין מחדש וגם על הזוגיות שלנו באופן כללי. לאחר שהוא הציע שאשאר אצלו 3-4 לילות בשבוע עד שאמצא דירה, הוא רמז רמז עבה שהוא מצפה שאני אשתתף בשכירות ובחשבונות שלו (הוא גר לבד ללא שותפים). שנינו מרוויחים יפה (אני מרוויחה קצת יותר) אז לא אכפת לי לשלם 1,500-2,000 בחודש (או בתקווה פחות מחודש) במהלכו אני אהיה תלויה בו. אבל כן מפריע לי ההתחשבנות הזאת. נראה לי קצת הזוי לבקש דבר כזה מזוגתך בשנה וחצי האחרונות וזה מעין צד שלא הכרתי בו; אנחנו אמנם מתחלקים בכל החשבונות במסעדות וכד׳ 50:50 (או שפעם אני, פעם הוא) אבל זה עוד נראה לי לגיטימי. לבקש מחברה שלך לשלם לך שכירות על זה שהיא תבלה אצלך קצת יותר באופן זמני מדליק לי נורה אדומה לעתיד הקשר שלנו. כל הבחורים שיצאתי איתם בעבר לא נתנו לי לשלם על עלום ולא דימיינו לבקש ממני לשלם להם שכירות לא משנה כמה זמן שהיתי אצלהם. מצד שני, אני לא מחפשת שוגר שדי ואם יש לי אפשרות כספית, אני לא רואה בעיה ענקית. אבל ההרגשה שחבר שלי מתחשבן איתי על דברים קטנים כאלה היא לא נעימה. אמרתי לו שאין בעיה מפני שלא נעים לי לדבר על כסף ובטח שלא להתווכח על כסף, אבל כמובן שיש בעיה. האם הבקשה שלו לגיטימית לדעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות