שלום לכולם,
קוראים לי אלין אני בת 18 עוד מעט, בכיתה יב מהמרכז.
במשך כל חיי הייתי בהמון מסגרות שונות אם זה בילדות בקיבוץ, בשני בתי ספר יסודיים שונים, בחטיבה, בתיכון, באין ספור תנועות נוער, במגן דוד אדום, בחוגים במה לא .
ובכל זאת אני לבד .
לבד ברמה שאין לי אף אחד בחיים שלי לדבר איתו ולסמוך עליו.
אין לי אף אחד להיפגש איתו לרכל איתו לצחוק איתו כלום .
אני פשוט הבן אדם הכי בודד בעולם ומה שיותר נורא זה שהתרגלתי לבדידות הזאת עד לרמה של התעלמות מהמצוקות שלי ביום יום והמשך כאילו כלום.
היו לי קשרים שעם הזמן נעלמו ...
התרחקו ממני אנשים ללא התראה מוקדמת .
אני אמנם חסרת בטחון מעט אך אני יכולה להעיד על עצמי שאני אדם משכיל שיש לו המון מה ללמוד וללמד, נראת לא רע, מבינה המון תפיסות ונורמות חברתיות ועברתי לא מעט וצברתי ניסיון חיים .
ובכל זאת אני לבד ואין לי מושג איך הגעתי למצב הזה בחיים שלי .
נכון יש צבא לפני אבל מי מבטיח שהצבא הוא הפתרון ?
איך במשך 18 שנות חיי אין לי אף אחד לצידי למרות שיש לי כ"כ הרבה מה לתת מעצמי ואני כ"כ פתוחה ואוהבת ומכילה.
זה כאילו דווקא בגלל שאני הכל אני כלום .
אני אשמח אם יש לכם רעיונות למה לא בסדר ... או עצות לאיך לתקן את המצב כי אני באמת מרגישה נורא .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות