שלום,
אני מניחה שאני נשמעת אינפנטילית בשאלה שלי, אבל אני אנסה להסביר את עצמי באופן שתגידו לי מה דעתכם.
אני בחורה בת 30, מאוד מרוצה ממקום העבודה שלי, נראית טוב, מטופחת, מגונדרת, גברים מתעניינים בי מדי פעם, אופטימית, משתדלת להיות נעימה ומנומסת לכולם, מאד חברותית, יש לי לב רחום וטוב ואני גם מאד אוהבת בעלי חיים ואכפת לי מאנשים.
אני אציין שאני גם די חסרת בטחון לפעמים, אבל אני ממש לא פראיירית ובטח שלא סמרטוט.
במשך הזמן, שמתי לב שבחורות לא ממש אוהבות אותי. לא יודעת למה.
אני לא חושבת שזה מקנאה כי אני ממש לא מלכת יופי.
למשל, רוב בנות הדודות שלי (לא כולן) משדרות לי קור וניכור.
עוד תרחיש שחוזר על עצמו, אם למשל אני נכנסת לאיזו חנות (חנות שמעולם לא הייתי בה או שחזרתי אליה אחרי 3 חודשים, לא הטרדתי, לא עשיתי שום דבר) המוכרות מסתכלות עליי באופן ש"רואים להן את המחשבות בעיניים"באופן שלילי, משדרות לי קרירות ומצד שני בוחנות אותי גם וגם משדרות לי שאני ממש לא מעניינת אותן ולא בא להן לדבר איתי, פשוט מנסות ממש בכוח לעשות את חובתן אבל מראות לי שאני "לא באה להן טוב" , כאילו סולדות ממני עם הקור שלהן.
אני לא מבינה למה אנשים מתנהגים ככה. אני אציין שאני רואה התנהגות כזו בעיקר אצל נשים. גברים יותר זורמים וחביבים אליי.
אתם בטח שואלים את עצמכם, נו אז מה אכפת לך ?
העניין הוא שבגלל שאני חסרת בטחון אני כל הזמן מתפלאת ואני שואלת את עצמי מה לא בסדר? אני מסריחה ? שאלתי את הקרובים אליי, אמרו לי שלא.
בקיצור אני לא מבינה למה אני תמיד נתקלת בנשים שלא נחמדות אליי עם מבטים קרים.
אני צריכה לשאול מה הקטע? אני צריכה להתעלם ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות