התחתנתי עם בחור שצעיר ממני ב-4 וחצי שנים, כמה פעמים בשבוע זה נורמלי וסביר לצאת?

אהלן, אני בת 31, התחתנתי לפני חצי שנה עם בחור שצעיר ממני בכמעט חמש שנים.
בתחילת הדרך בתור זוג לא נשוי - חשבתי שהוא מספיק בוגר עבורי ושהדברים שהוא מחפש בחיים יכולים להשתלב עם הדברים שלי. והוא אכן בוגר במובנים מסוימים - הוא עצמאי, הוא אינטיליגנט וכו'.

לאט לאט גיליתי ואני מגלה המון פערים קשים, הדברים הללו יותר נוגעים לסגנון חיים - אני בחורה רגועה, לא צריכה רעש וצלצולים, אחת שאוהבת את הפינה שלה, לא צריכה לצאת כל שני וחמישי, אני מאד מחוייבת לעבודה שלי ובכלל טוטאלית לגבי דברים, אני יותר סולידית, אני מסתפקת במועט, לא צריכה את האישורים מאנשים חיצוניים, לא צריכה להכיר את כל העולם ואשתו, לא צריכה דאוונים, לא צריכה אלכוהול ומוסיקה בראש כל היום ובעלי לעומת זאת אחד שאם הוא לא רואה אנשים כל כמה שעות הוא יש שני מצבים עיקריים: או שהוא בטלפון או שהוא מחוץ לבית. אלו הדברים העיקריים שסובבים אותו - אנשים אנשים אנשים ודיבורים - מלא דיבורים.

אני ממש לא כזו.
ואנחנו רבים על זה המון!!

הוא מוציא אותי מדעתי, אני לא מפסיקה לחשוב על זה שאולי עשיתי טעות.
שבחרתי לא נכון, שאני מבזבזת אנרגיות ועצב על הבן זוג שלא מתאים לי.

היום, יום שבת, היינו כל היום מחוץ לבית.
קמנו ב-9, ניקיתי והברקתי את הבית (לבד), הוא יצא לכמה "סידורים" וכשחזר חיכתה לו ארוחת צהריים ואני הייתי מאורגנת ולצאת לטייל קצת. יצאנו וחזרנו הביתה ב-18. חצי שעה אחכ הוא כבר התיישב לידי והודיע לי שהוא רוצה לצאת בערב.. זה אחרי שאתמול היינו בארוחה בחוץ, שלשום היינו ביציאה עד 1 בלילה, 3 ימים קודם היינו שוב בארוחה עם חברים בחוץ וככה וכו' וכו'...

כל פעם כשאני מבקשת להשאר בבית הוא מתחיל עם הדיבור המוגזם שלו - אני רוצה לצאת, את לא נותנת לי בלה בלה. אנחנו גרים בחו"ל, אני מאד מפחדת להשאר לבדי בבית (אמיתי, וזה קשור לכל מיני דברים), אני בתקופה מאד עמוסה עם העסק שאני בונה במו ידיי ולא בקלות בכלל - ומעבר לזה, בעקבות כל מיני דברים אני לא מספטת את היציאות שלו לבד (אבל זה כבר סיפור אחר והוא גם הפחות בעייתי וקשה בשבילי).

אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות - הבחור פשוט לא יודע שובע. הוא לא יודע שובע מאנשים בחוץ, מדיבורים, מבילויים. 4 פעמים השבוע היינו מחוץ לבית בערב - וזה עדיין לא מספיק. אני צריכה לריב איתו, יורד לי כל החשק לנישואים הללו, אני עייפה, מותשת מהריבים וכבר בא לי לקום וללכת.

ציפיתי לחיי נישואים רגועים, שלווים, של זוג שנהנה מאחד מהשני בלי כל מיני רעש וצלצולים בחוץ, ילדים הוא גם לא רוצה כרגע ואני צריכה לריב איתו על זה אז זה בכלל מרחיק את כל הביתיות ומה שחיפשתי.. וזהו, אני מותשת. לא יודעת אם אשרוד עוד חודש או חודשיים.

ציפיתי לגבר שיבוא ויעניין אותו קצת גם מה שטוב לבת זוג שלו, שלא יתלונן בכל פעם שהיא רוצה פשוט להיות בבית שלה עם הגבר שלה בסביבה של הבית ולא בחוץ וזה פשוט לא קורה. אפילו לא אכפת לו שאם אני כביכול "מסכימה" הוא ישאיר אותי לבד בבית בשעות מאוחרות ואני אשב עם הפחד שלי (ושוב, אל תכנסו לזה - זה סיפור ארוך).

מה קורה פה?