אומרים שאני אובססיבית אבל אני מרגישה שנגרם לי עוול נורא מסכת ייסורים הזויה... הטראומה מדברת במקומי

שלום לכולם,
קשה לי לכתוב את השאלה הזו. אני מרגישה שאיש בעולם לא מסוגל להבין את ההתנהגות שלי .בבקשה מכם ענו לי בצורה לא שיפוטית כדי שלא אפגע ,תודה.
יצאתי עם גבר שנתיים .כשהכרנו הייתי קצת מיואשת כי חברותיי נישאו זה מכבר ואצלי הלב היה סגור...לא אהבתי אותו ואמרתי לו כבר בהתחלה שנראה לי שעדיף לנתק.לא פרטתי מדוע פשוט לא רציתי. הוא לא קיבל את זה ולחץ עלי שאני מפסידה שהוא בחור טוב ושהוא יצליח לפתוח לי את הלב .
אני מגיעה מהעולם החרדי ,הוא חוזר בתשובה /מתחזק .
בהתחלה לא חשבתי שזה יגיע למצב שנצא שנתיים לסרוגין ....
כבר בהתחלה הרגשתי שיש בו משהו משתחצן כאילו הוא לא יכול בלי הכבוד ,הוא גם הראה לי כל הזמן שהוא השולט ואני פשוט צריכה לקיים את רצונו.
זה הרתיע אותי אני האמנתי אז שיש זוגיות שיוויונית בין גבר לאישה .חלמתי על אהבה ובכלל לא ראיתי את הנישואים כמשהו שמצריך ממני לוותר על החופש שלי שכן מימלא הבילויים שלי הסתכמו בסתם יציאות עם חברות לבית קפה או בבית או יציאה לאירועים.
בהמשך כששוב ראיתי שהוא לוחץ לחתונה ואני לא מרגישה כלום אמרתי לו שאני מאחלת לו בהצלחה .שוב הוא דחק בי שחבל.
אז המשכנו וזה הגיע למצב שהוא דרש ממני כל מיני דברים הוא היה אומר לי שאני לא יודעת לרצות את הגבר שלי ושהוא סובל. כבר לי היה מפחיד שיעזוב .חשבתי שאולי עדיף להתחתן כי רגשית כבר הרגשתי משהו לא ברור .
בשלב הזה הוא הרגיש שאני שלו. הייתי מקבלת מצד אחד המון מחמאות כאילו אין עוד אחת כמוני ומצד שני קללות ובזיונות .היינו נפרדים וחוזרים ומתי שלא היית עושה את רצונו היה מעניש אותי בשתיקה כמה ימים אפילו . לאט לאט הוא התחיל לחשוד בי ואמר לי 'כשאת יוצאת מהבית את צריכה לבקש את רשותי את לא בחורה נורמאלית כל החברים שלי החברה שלהם מבקשת רשות מהחבר שלה רק את דעתנית ' הייתי בהלם.אנחנו לא גרים יחד וזה היה נראה לי מוגזם ולא הסכמתי.
ההתנגדויות שלי רק החריפו את השליטה .לטענתו אני הייתי צריכה לענות לו מיד כשמתקשר אין דבר כזה 'עסוקה ' אמרתי לו בסדר אבל אם אני בשרותים או מקלחת תבין ...הוא לא הסכים וכך אני נלחמתי על הקשר כי הוא היה מאיים שיעזוב ואני כבר נקשרתי ....בכלל לאט לאט דרש ממני להעלות אותו לועידה בכל שיחה שאני מדברת אם הוא בממתינה .ממש מסובך ..............
יחד עם זאת קיבלתי מתנות והמון אהבה וגם קללות הזויות .המצב היה פרדוקסלי.
אני סבלתי ממצבי רוח והוא היה מרומם אותי וכשהרגשתי טוב כאילו דאג להוריד את זה כדי שלא אצא עם חברות .כל הזמן שטף לי את המח שאני צריכה להיות בשעה 12 בבית ואין דבר כזה שלא גם אם יתברר שהייתי בארוע משפחתי ...
היה קשה אבל הבעיה שאצלי בראש כאילו נשרט משהו. חוויתי את הקשר כטראומה ואת הפרידה עוד יותר .
סגרנו וורט שזה אומר שההורים התראו וכבר הצגתי אותו בפני כל משפחתי המורחבת.
הוא רצה להתארש מיד אבל אני דחיתי את זה מעט כי ביקשתי שנקבע שיחה עם איזה רב או יועץ שיעזור בעניין הטלפון כי ממש קשה לי שכל פעם שאני לא מספיקה לענות וחוזרת אחרי דקה כבר אין עם מי לדבר. וקשה לי שיש ימים של ברוגז. הוא אמר לי 'עזבי את לא רצינית'

באותו רגע הוא הודיע לי שהכיר בחורה חדשה טובה ויפה והיא לא דעתנית והוא לא מעוניין בקשר איתי .
חשבתי שהוא צוחק כי תמיד היינו נפרדים וחוזרים אבל התברר שהוא היה רציני בהכל .הבחורה שהכיר הספיקה להתארש איתו מיד תוך שלושה חודשים .
בכל החודשים האלה אני הפכתי לאובססיבית מכעס .פתאום תפסתי שכל מה שעשה פגע בי נפשית אין לי אמון בבני אדם וכל החשיבה שלי לגביי מערכת יחסים מפחידה אני לא יודעת אם אני בסדר או לא כי כל הזמן האשים אותי .התקשרתי אליו המון פעמים ושלחתי הודעות של כעס והוא כנגד הוציא צו הרחקה. בסופו של דבר אני פתחתי כנגדו תיק במשטרה על ההתעללות שעברתי .
כולם אומרים שאני אובססיבית ,מסיבירים לי שנכון שהוא הוציא לי שם רע (סיפר לכולם שאני עשיתי דברים מכוערים ,שיחק אותי מסכן בזמן שיש לו משהיא בכה לכולם שאני הרסתי לו את החיים ואף אחת לא רוצה אותו כי התקשרתי לרבנים וסיפרתי להם מה עשה לי )
אני סובלת ולא מוכנה לשתוק ,האם אני צודקת /נורמאלית ? אולי זה לא נורא הסבל שעברתי ורק אני לוקחת את זה קשה ? האם אתם חושבים שאני אובססיבית שרוצה לנקום על הבגידה ? עזרו לי מה לעשות מכאן .אני מאוד רוצה לגלות מי הבחורה שיוצאת איתו אבל לא הצלחתי ....
ובבקשה אל תגידו לי רק 'מזל שהלך' אם היינו מתחתנים אולי זה היה פותר אותי מהטראומה ...