היי. אני גבר נשוי, יש לי שני ילדים, ואני מאמין שאחרי השורות הבאות הרבה מאוד ישפטו אותי ויטיחו ביקורת על המעשים שלי.
לפני כשלוש שנים הכרתי מישהי בעבודה. נשואה כמוני, עם שלושה ילדים. התיידדנו והידידות הפכה עם הזמן לרומן אסור.
הרומן נמשך כשנה. היו לו, כמו כל קשר, עליות ומורדות. היא דיברה על תחושות שמעולם לא חוותה, על אהבה חד פעמית ועל הרצון שלה להתחתן איתי. היא רק חששה מהרגע שתצטרך לספר לבעלה, והפחיד אותה כמובן תגובת המשפחה והחברים הקרובים.
אני לעומתה לא ראיתי את עצמי מתחתן איתה. לא חשבתי שאהיה מסוגל לעשות את הצעד הזה, ולמען האמת הרגשתי שהקשר יתמוסס מתישהו.
כעבור שנה היא רצתה למתן את הקשר. לקחתי את זה מאוד קשה ובחרתי לעזוב את העבודה כדי שלא להתראות איתה יותר.
שנתיים עברו מאז. הקשר נותק לגמרי, אבל אני מתמודד כמעט מדי יום עם געגועים חזקים. אני לא מעז לכתוב לה. גם כי חשובה לי המשפחה שלי ובגלל שהחלטתי להימנע מקשר נוסף.
איך מתמודדים עם הגעגועים? האם הם יעברו אי פעם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות