הי אסק פיפל,
אני נשואה מזה כ-3 שנים ויש לי תינוק בן 10 חודשים. לצערי הרב, תמיד היו לי ריבים עם בעלי, גם לפני החתונה וגם אחרי, אבל תמיד לאחר מכן היו תקופות טובות. הוא כמעט אף פעם לא התנצל אחרי שפגע בי (ולעיתים היה פוגע ממש), ותמיד סלחתי לו וויתרתי לו.
מאז שהילד נולד יש לנו המון סכסוכים וריבים, הוא לא פעם איים שיתגרש ממני וכל פעם שאמרתי טענה/תואנה לגביו הוא ענה לי: "אם לא טוב לך, יש רבנות" (במקום להגיד שינסה לעבוד על דברים ולהשתנות)
חוץ מלשמור על הילד, הוא לא עושה כלום בבית (כביסות, ניקיון, שטיפת כלים, להכין אוכל וכו') הכל הכל עלי ועל אמא שלי וחמותי שמדי פעם באות לעזור. גם לילד הוא לא מוכן להחליף חיתולים.
אבל היום זה היה השיא- הוא דיבר עם אמא שלו בטלפון לגבי מי ישמור מחר על הילד, אני לא הסכמתי במשהו שאמר והערתי לו בזמן שהוא בשיחה איתה (הוא שונא שמדברים איתו כשהוא בשיחה כי קשה לו להתרכז), הוא אמר לי להפסיק, אבל המשכתי כי הוא אמר משהו שממש לא הסכמתי שיעשה עם הילד. אז הוא התחיל פשוט לצרוח עלי (כשאמא שלו שומעת). הילד באותו זמן בחדר השני מנסה להרדם, ישר הלכתי אליו וניסיתי להרגיע אותו. בעלי נכנס לחדר של הילד והמשיך לצרוח עלי והילד התחיל לבכות בטרוף...
אחר כך הוא יצא והרגעתי את הילד והרדמתי אותו (כל מי שיש לו תינוק יודע כמה זה קשה). בשנייה שהוא נרדם, בעלי נכנס לחדר שלו וצורח עלי למה נגעתי לו בשדכן (?) בחדר עבודה שלו. כתגובה, כמובן, הילד התעורר והתחיל לצרוח שוב. מילא אתה כועס עלי, אבל למה להוציא את זה על הילד? לדעתי זאת ממש התעללות.
בקיצור, לא יודעת כבר מה לעשות ואיך להתמודד עם ההתנהגות שלו. אני יודעת שגם אני אשמה כי כל הזמן ויתרתי לו וחשבתי שישתנה. אשמח לשמוע רעיונות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות