האם אדם מוגבל הוא חצי בן אדם? ניסו לנצל בהמון דרכים ערמומיות...ועכשיו זוכרת הכל

אני אישה בת 38 ועכשיו כתבתי את דבריי יותר מסודר ונכון....ההרגשה היא שאדם עם מוגבלות הוא רואה ובלתי נראה על ידי החברה הישראלית פה.
התחושה היא שכל מה שיגיד לא יאמינו לו. גם עם הוכחות לא יאמינו.
ימהרו לגרום לו להתפטר לאחר שירגישו שהמגבלה הנפשית שלו קופצת מידי פעם בפעם.
יפלו אותו בצורה מגעילה על ידי החברה. על ידי שכר נמוך מאדם רגיל. אף אל פי שישנם עובדים מוגבלים שנותנים 200% לעבודה. וכל בקשתם הוא לעבוד 5 עד 7 שעות 4 פעמים בשבוע.
ישר ישאלו בגסות: מה הבעיה? פתאום יוסיפו שעות או יוסיפו ימי שישי כשבהצעת העבודה רשמו מפורשות כי העבודה היא משרה חלקית וכי היא 50.5 משרה.
אני מגיעה לראיונות וכשאני כנה ואומרת כי יש לי בעיה בגב ומשפיע נפשית(אני מגיעה עם פוקוס ולא חוזרת על מילים ורגועה יושבת). אוטומטית מפה ממהרים לסלקני.
ההרגשה היא שבזה הם נותנים בעצם למדינה ל"טפל בי". אבל הבעיה שלי היא שכל כספי ה"מדינה". זה חדש לי. לא בחרתי להיות לא בריאה. לא בחרתי את פריצת הדיסק. ולא בחרתי את הבעייה הנפשית. לכן אני רוצה לעבוד משרה חלקית כי לצערי איני מסוגלת לעבוד משרה מלאה מבחינה בריאותית.
אני ממש חכמה אני קולטת מהר מאוד. אבל לא בריאה במ100%. התחושה ששולחים אותך קיבינימט. שמצדם תרעב ללחם...
המצב שמכעיס הוא שכשגילו בעבודה קודמת שיש לי בעיה למרות שעשיתי עבודה 200% רק לקחתי חופש מחלה אחרי שנה וחצי של יומיים עשו כל שביכולתם על מנת שאני אתפטר.
וכך היה...לא הרפו עד שהתפטרתי.
כלפי חוץ אני יפה, אני חכמה. אבל עד לפני חודש חשבתי שאני מכוערת וטיפשה רק כי לא התקבלתי לעבודה. מיותר לציין שאנשים קיבלו אותי והתייחסו אליי כאל אישה חולה. רק כי סיפרתי על בעיית הגב.
מפריע לי העובדה שעליי להיות חצי מעצמי ולא אני שלמה.
אפילו חבר לא היה 3 שנים אחרי בעל אלים. עכשיו שמוכנה לזוגיות. עליי להתפשר כי נחשבת כמשהי רגישה, משהי עם בעיה בגב.
הרגשה שלא לוקחים את דבריי ברצינות.
שגם אם הוצאתי תעודה או כל דבר רציני. אני לא נחשבת.
בעיני החברה אני עקומה. מכוערת....כי הפנים שלי(החרא שעברתי בחיי) רקוב אז מכוערת.
המוטו שלי בחיים הוא כמו טראמפ...להמשיך בדרך ולא להסתכל אחורה. אבל היו לי בעיות זיכרון קשות כתוצאה מאלימות שעברתי. ומלפני חודש הכל זכרתי.
וזה עזר לי להסביר את עצמי מדויק ונכון יותר.
אנשים כשהייתי במצב של מחוסרת זיכרון אחרי פגיעה בראש....גברים ניסו לנצל אותי....
קולטים?? ניסו לנצל בהמון דרכים ערמומיות...ועכשיו זוכרת הכלל...פשוט גועל נפש של אנשים שידעו שאני עם חוסר זיכרון וניסו לנצל....מינית, נפשית ופיזית.
חלקם הגיעו כשהזיכרון החל לחזור ואז ישר קלטתי והרחקתי והייתי אסרטיבית.
איך אפשר לאהוב בכלל אנשים אחרי שמנסים לפגוע באדם בזמן פגיעת ראש?
איך אפשר לאהוב אנשים שאת המוגבלות אני צריכה להסתיר בכל משמר שמא יברחו או לא יקבלו לעבודה ובכך ידונו את חיי לעוני ולאי קבלת טיפולים יקרים? רק רציתי לשתף!!!! אשמח אם תגיבו.
סליחה על החפירה....