למה הכול כלכך משובש אצלי? לסבול עוד שנה בלימודים?

היי, אני אנסה לתאר את המצב שלי בקצרה בכדי שישארו כאן קוראים, שיהיה לי עם מי לדבר על זה כי אני באמת סובל.

רציתי להתחיל את השנה, שבין ההכי חשובות בחיי ברגל ימין. להשקיע השנה כמו שלא השקעתי אף שנה, לתת את כל כולי,
"העתיד הוא הכול".
"אני אעשה הכול בכדי שאני אצליח בעתיד".
"לא אתן לילדים שלי לסבול, לא אסכים לחיות חיים קשים כמו שאני חווה עכשיו, לא אסכים שהילדים שלי יחיו ככה".

אלו משפטים שאמרתי לעצמי שנה שעברה, באמת קיוויתי!
אני סובל במשך כל השנים שאני לומד ממספר חברים מאוד מצומצם שאף פעם לא הייתי מרוצה מהם, אף אחד לא כמוני, אני לא סומך על אף אחד מהם, כולם מוציאים לי שם רע ואני נראה כמו דביל בינהם. אני משתמש בהם בכדי שאני לא ארגיש בודד, אני מעדיף שיראו כאילו אני נהנה, כאילו אני חי חיים טובים ולא בודד חסר חברים כי מי ירצה לדבר עם אחד בודד, מסכן. - לא רוצה שירחמו עליי בבית ספר.
רק חבר אחד כמוני, עם אותו הומור, שבאמת אפשר לסמוך עליו. אך לצערי הוא לא מרגיש את אותו הדבר אליי, הוא לא סומך עליי ולא יסמוך עליי ובכנות גם לא מגיע לי.
הייתי פח אשפה של בן אדם עד לפני שנתיים, הצקתי לחלשים בשביל לדחוק את הכאב שיש בי, את הכאב שאף אחד לא מבין.
כתוצאה מההתנהגות הזאת, שצחקתי על אנשים, שהצקתי, והכול בכדי לרצות קבוצת ילדים, להראות אחד מהם, וכמובן למלאות את הכאב שבי, שאף אחד לא מבין אותו.
בין הילדים שהצקתי להם היה הילד הזה, החבר היחידי שהיה יכול להיות אמיתי.
בנוסף, מקווה שזה לא יחשוף אותי,
2 מחברים שלי עם בעיות בנפש, שניהם סכיזופרנים, נשמע מטורף ולא הגיוני אבל זה מה שקרה, זה הגורל שלי.
אני פשוט מרגיש שאני נגרר אחרי אחד מהם, נופל איתו לתוך זה בלי לשים לב, אני מתחיל להיות עם אופי דומה אליו, אופי שלא אכפת לו מכלום, לא מעניין אותו מאחרים, לא מעניין אותו מרגשות, לא מעניין אותו מהעתיד, לא מעניין אותו כלום. פשוט אין לו את הרגש הזה שנקרא "עניין". אני מרגיש שגם אני יכול, גם אני יכול להתעלם מזה שאני לבד לפעמים, יכול להתעלם מזה שמקללים אותי, שונאים אותי. אבל פשוט לא! כשאני לא איתו אני פשוט מאבד את זה אוטומטית.
זה שובר אותי כלכך שאני פשוט לא מסוגל, אני לא מסוגל יותר לחיות חיים כאלו שכול מי שמסביבי זה שקר, שנאה, חוסר אמון.
אף אחד לא מאמין למה שאני אומר, כולם מטילים בי ספק.
כולם עם דעה קדומה עליי, כולם מתרחקים ממני כי הם בטוחים שאני עומד בטח לצחוק עליהם או משהו בסגנון ואני כלכך רוצה לזעוק אני לא כזה!! אני לא!! תסמכו עליי! אני בן אדם טוב!! עשיתי את זה כתוצאה מחולשה! אני רוצה שיהיו לי חברים איכותיים! חברים שמקשיבים! חברים שסומכים! חברים!!
בנוסף לזה שכול כך קשה לי בבית ספר גם בבית,
אני מרגיש שנאה כלכך קשה לאמא שלי.

לאחר שהייתה לי כלבה, שאהבתי כלכך, שתמיד שימשה לי מקור לאהבה טהורה היא העיפה אותה! 9 שנים הייתה לי כלבה שאני כלכך אהבתי שאני פשוט לא יכול לתאר את זה, גדלתי איתה! אני חולם עליה בכול לילה וקם בוכה מזה שאמא שלי זרקה אותה לכלביה, תרמה אותה לעמותה. רק בגלל שנמאס לה מזה שיש לה כלב בבית.
אני לעולם לא אסלח לה על המעשה הזה.

בנוסף לזה אני גם חי בעוני,
לא פעם אחת ולא פעמיים וגם לא שלוש, למעשה פעם בחודש, בסוף החודש, המקרר שלנו פשוט מוצא מהשקע מכיוון שאין מה לקרר. דרך אגב, את השנה החדשה, השנה שכלכך קיוויתי שזאת תהיה השנה הטובה בחיי, חגגתי במחשב עם מקרר כבוי.

כל זה מטיל עליי דיכאון דיי קשה, ברמה שאני פשוט מקווה שאני לא אקום כשאני הולך לישון, שפשוט החיים יסתיימו.

*רק ארצה לציין שלעולם לא אפגע בעצמי, אני לא אפגע בגופי לעולם, שום דבר לא שווה את זה לעולם, יש לי מטרה בחיים, אני רוצה להצליח, אני רוצה שיהיה לי בית עשיר ושמח, ילדים שמחים וחיים מאושרים עם אישה שאוהבת אותי ואני אוהב אותה.
אז בבקשה לא להזמין לי משטרה לבית בגלל המשפט הזה כי זה דיי נפוץ שדברים כאלו קורים.

הדיכאון הזה גורם לציונים שלי לרדת, לאמון שלי במטרה לרדת, לרצון שלי לחיות לרדת. פשוט רוצה לישון כל היום ולחיות חיים חסרי דאגות, מי יודע אולי משהו יציל אותי, אולי מישהי.
מי אמר שאני באמת אצליח בחיים? אולי אני אהיה בודד ומצבי ישאר אותו הדבר, אשאר עני, חסר זוגיות, חסר חברים אמיתיים?

מה אתם ממליצים לי לעשות? לסבול עוד שנה בלימודים? עם אנשים שלא יאהבו אותי לעולם או לעבור לגור עם אבא שלי, לברוח מכול הבעיות שלי לעיר אחרת, מפותחת יותר ולא מבודדת, לא ריקה וכמובן עם אנשים חדשים, בבית ספר חדש ולהתחיל הכול מחדש.(אני כרגע י"א)

מה יציל אותי? מה יוצא אותי מהתחושה הזאת? זה רק גובר מיום ליום, ואין לי כוח לכלום, אין לי כוח להשקיע בלימודים, אין לי כוח להתמיד כי מי אמר שזה באמת שווה את זה, מי אמר שאחרי הלימודים אני באמת אצליח.

אני באמת מקווה לקרוא את הפוסט הזה בעוד כשנה, כשאסיים את הלימודים בתחושה שעשיתי את המעשה הנכון ושאני במצב הרבה יותר טוב.
בבקשה, תעזרו לי לגרום לזה לקרות, מה אני צריך לעשות, איך להתנהג בבית ספר, להיות אני פשוט לא עבד כשניסיתי, כשהייתי נחמד לכולם כולם היו בטוחים שיש לי איזה מטרה נסתרת מאחרי זה, שזה לא באמת אני.
מה אני צריך לעשות? מה יציל אותי מהמצב הזה?
תודה.