בילדותי, לפני כעשרים שנה, היתה לי חברה טובה מאד.
באזור חטיבת ביניים היא סיפרה לי בסודי סודות שהיא עוברת מגע מיני מאחים שלה.
הייתי מאד צעירה ושמרתי על הסוד שלה.
חשבתי שבזה שאני שומרת על הסוד הזה – אני "נאמנה" לה.
היום אני מבינה שהיא עברה דבר טראומטי מאד.
היום כבר אין לנו כמעט קשר. אני יודעת שהיא אשה נשואה, חזקה, מוצלחת ומאד "נחשבת". לא יודעת אם במקום ובמעמד שלה יש לה עם מי לדבר ולכאורה איתי זה יותר קל כי אני כבר יודעת את זה (אני חושבת שהכי קשה זה להתחיל לספר, ואילו לאדם שכבר יודע --- זה יותר קל כי מתחילים ישר מהמקום של לפרוק ולא מהמקום של לספר את ההתחלה שזה הכי קשה בעיני)
אבל מצד שני אין לנו קשר.
יש לי שתי אופציות: או לדבר איתה על זה או לשכוח מהעניין.
לפנות אליה ולדבר איתה על העניין – נראה לי בעיה, כי הקשר שלנו מאד רופף ולדבר איתי על כזה דבר אישי - לא נראה לי שהיא תרצה.
מצד שני – מההכרות שלי איתה יש סיכוי שהיא לא דיברה על זה עם אף אחד ואולי זה כן דבר שכדאי לדבר עליו ולשחרר אותו?
היא עדיין יקרה לי ואני כמובן רק רוצה בטובתה אבל לא יודעת אם טובתה שאני לא אפנה אליה (כדי לא להעלות זיכרונות קשים) או שטובתה שאני כן אפנה אליה ואגיד לה: אם בא לך לדבר – אני כאן.(ואני חייבת להיות כנה - שאם היא תפנה לא בטוח שיהיה לי הרבה מה לומר או לחדש. היא יותר חכמה ומוארת ממני)
אשמח לעצה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות