שלום, אני מצטער מראש על האורך אבל אודה מאוד למי שיקרא עד הסוף
כל החיים שלי היו טובים עד לרגע הזה שבגיל 12 ההורים שלי אחרי 30 שנה של ויכוחים החליטו להתגרש. ובהתחלה לא הרגשתי בזה ואז בשלבים של פרק ב׳ והתקדמות בחיים התחלתי באמת להרגיש מה קורה מסביבי.
אבא שלי עדיין מתנהג כמו אבא טוב ודואג אבל אמא שלי פחות. לשניהם יש בני זוג אבל אמא שלי מראה לי אותו כל הזמן וזה רגיש אצלי. אבא שלי יודע מזה שאני רגיש והוא לא משתף אותי בזה. אבל אמא שלי כל סופ״ש וימי שלישי אצלו ושולחת לי תמונות שלהם ביחד וכל האחים שלי מרגישים בזה שהיא לא אמא בזה שהיא לא בבית הרבה ואנחנו מעירים לה על זה והיא משחקת אותה כאילו היא עצובה ובוכה וכאילו אנחנו רעים אליה וזה לא נכון אנחנו פשוט רוצים אמא דואגת ותומכת לידנו.
ואני האח הקטן, ואחותי הגדולה הכי רגישה בזה ואני מעיר לאמא שלי והיא אומרת שמרעילים אותי נגדה כל הזמן וזה ממש לא נכון כי אני הכי בעד שהיא תהנה אבל שהיא לא תשכח להיות אמא אחרי הכל. לי אישית חסר אמא דואגת בחיים שלי ואני מתפלל כל יום שהיא תתעורר ותצא מהבועה שהיא חיה בה ותבין שיש עוד אנשים סביבה. אני כבר לא יודע איך לפנות אליה ומה לעשות ואני כבר התייאשתי מזה. בהכל היא מאשימה את אחותי הגדולה שהיא האחות היחידה שתומכת בי כשקשה לי ברגעים מסוימים מאז שנולדתי. אני מרגיש שהיא הכי קשורה אליי. אני כבר לא יודע מה לעשות!!
תודה רבה למי שקרא עד לפה ופרקתי פה את כל מה שהיה לי על הלב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות