תמיד הייתי יוצאת דופן במשפחה שלי, האחים הגדולים שלי הלכו במסלול הנורמלי של לימודים, עבודה נישואים, ילדים, ואני עזבתי את התיכון באמצע, התאשפזתי בגלל בעיה נפשית ומאז כלום לא אותו דבר. אני העוף המוזר, השברירי, הלא מוצלח במשפחה. במשפחה שלי כולם דתיים, אבל אני לא באותה רמה דתית כמוהם, משתדלת לעשות מה שצריך. יצאתי מהארון לפני חמש שנים בתור לסבית ולקח להם זמן אבל הם התרגלו לרעיון והתנהגו אליי אותו דבר, חשבתי שהם מקבלים אותי כמו שאני ושהם מבינים שזה מי שאני עכשיו. השבת הבנתי שזה לא ככה. הם דיברו איתי על הבדידות שלי ועל המצב הנפשי, וגם על הנטייה המינית - דבר שלא דיברנו עליו שנים - ואמרו לי שאני לעולם לא אהיה מאושרת, שאני לא אמצא אף אחת ושרק אם אני אהיה עם גבר אני אהיה מאושרת. אמרו שאני צריכה להתכונן לעתיד של בדידות ולראות את כולם מסביב מתחתנים ורק אני אהיה לבד עד שאני ארצה לקבור את עצמי. הם אמרו שאין לי סיבה לחיות כי התכלית שלי זה להתחתן עם גבר וללדת לו ילדים ואם זה לא מה שאני עושה ורוצה אז אין לי סיבה לחיות. ועכשיו אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. אני באמת חושבת שאין לי מטרה לחיות כאן. מי אמר שאמצא מישהי לחיות איתה? מה אם אני פשוט אחיה עד גיל שאני לא אסבול את הבדידות והכאב ואתאבד? לא עדיף לעשות את זה עכשיו? לפי התחזיות שלהם והמצב שאני נמצאת בו כבר כמה זמן אני מרגישה שלשם זה הולך ואני רק חושבת איך לסיים את זה. איך אני מוצאת תקווה ולא מתאבדת? אני מרגישה שאני מנסה להיתפס בדברים אחרונים כדי לא לעשות את זה. זה יותר מדי קשה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025