הוא לא בדיוק החתול שלי הוא יותר חתול רחוב שאני מאכילה ומלטפת והוא היה מאוד קשור אלינו ואנחנו אליו. יום אחד הוא הגיע עם פציעה ברגל והחלטנו לקחת אותו לוטרינר. בטיפשות אין קץ לא הכנסנו אותו לכלוב ודוד שלי החזיק אותו בידיים.
לפני שהספקנו להכנס אפילו לוטרינר החתול ברח לבלוק שליד המרפאה ולמרות מאמצים *עילאיים* לתפוס אותו שוב הוא סירב להתקרב אלינו. הוא היה פצוע, מפוחד ומבולבל.
אני עם דמעות בעיניים בזמן שאני כותבת את זה כי כל מה שרצינו לעשות היה לעזור לו להחלים, כולנו בבית אוהבים אותו מאוד והכוונות שלנו היו טובות. האישה בבלוק שאליו הוא ברח אמרה לנו לא לדאוג כי היא מאכילה את כל החתולים שבבלוק אבל רגשות האשמה והחרטה אוכלים אותי מבפנים. אני לא יכולה להפסיק לחשוב שלא היינו צריכים להתערב, לא היינו צריכים להטריד אותו ושעכשיו הוא בטח שונא את כולנו ולא מבין למה ה"אנשים הרעים האלה" עקרו אותו מהבית שלו ושמו אותו לגמרי לבד במקום שונה ולא מוכר.
הלוואי ואני אוכל לראות אותו שוב יום אחד והלוואי והוא יתקרב אליי לליטוף כרגיל, כדי שאני אדע שהוא סולח לי ושהוא לא שונא אותי ושלא גרמתי לו טראומה. אני לא מצליחה להפסיק לשנוא את עצמי על ההחלטה המטופשת הזאת. בזמן שניסינו לתפוס אותו הוא בטח פצע את הרגל אפילו יותר ואני מקווה שהוא יהיה בסדר ואני מקווה שהוא ימצא מי שיאכיל אותו וילטף אותו. הלוואי והייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור ולבטל את כל מה שקרה.אני כל כך עצובה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025