הם בסדר
חבר שלי ואני בקשר כבר יותר משנה, יש לנו מערכת יחסים מוצלחת, אהבה, תמיכה, צחוקים, רומניטיות, סקס טוב... בקיצור מאוהבים. אני גם סומכת עליו במאה אחוז שהוא לא יעשה משהו עם אחרות, פעם גם הבהרנו אחד לשניה שבמידה ומישהו מיצה את הקשר אז לא בוגדים, עדיף לסיים את זה יפה.
אני לא מגדירה עצמי כקנאית, אבל חבר שלי והאקסית שלו (הם היו יחד מגיל 12 עד גיל 21) בקשר אוהב וחברי, וכמה שאני רוצה לקבל את זה, קשה לי. הם לא רוצים לחזור אחת לשני, אבל הם כן שומרים על יחסי ידידות, נפגשים בערבים לשבת לדבר, קונים אחד לשניה מתנות מחו"ל... הם גדלו יחד וזה מובן שיהיה בניהם יחסים קרובים אבל משהו מציק לי. האם אני לוקחת את זה רחוק מידי? האם יש לי בעיות של אמון ואני לא מודעת אליהן?
פעם אחת למשל, חבר שלי היה חולה והוא ישב אצלה, אז היא הביאה לו תרופה מיוחדת מתאילנד שהיא קנתה.. או שלפעמים כשהוא היה מחכה לי כשעבדתי והיה צריך לאסוף אותי אחרי משמרת אז הוא היה הולך אליה ומבלה איתה עד שאסיים. הוא גם תמיד מספר לי שהוא אצלה בדיעבד, אף פעם לא אומר לי שהוא מתכנן ללכת לשם, וכל פעם זה נוחת עלי בהפתעה ואני מרגישה חצי נבגדת, לא יודעת למה. אני גם קצת מרגישה שהיא רגילה להיות זאת שנותנת ודואגת ואולי קצת שכחה שיש לו חברה עכשיו וזה בעצם התפקיד שלי לעשות את כל הדברים הללו.
בתחילת הקשר ביררתי את טיב היחסים בניהם וגיליתי שהמון קשרים גם שלו וגם שלה התפרקו כי בני הזוג לא הצליחו לסבול את מערכת היחסים שלהם. מאז שהוא יוצא איתי הוא הפחית משמעותית בתכיפות הקשר איתה... אבל זה לא עובר לי חלק בגרון.
כמה הגזמתי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025