אני לרגע לא מתנשאת על אף אחד או חושבת שאני יותר טובה . פעם חשבתי ככה , היום אני קולטת שאני לבד.
הכרתי המון אנשים בחיים , היו לי קליקים מדהימים, אבל מעולם לא נשאר מהם כלום חוץ מזכרון מעומם..
אני מרגישה קצת כמו עוף מוזר
פחות עושה לי את זה קניונים ודיבורים על לקים ועל המשקל שלי ואם אני כוסית או לא
גם פחות עושה לי אינסטוש וטוייטים וסטורי או מה שלא קורה שם בעולם הזה כיום..
מצד שני אני לא יפת נפש שנלחמת באוכלי בשר ומאסה לגמרי בתרבות הצריכה שהיא נוודה עם 2 זוגות בגדים וממחזרת זבל
אני בתכלס איפשהו באמצע
תמיד אני איפשהו באמצע
כבר כמה שנים שאני לא מוצאת אנשי שיחה, חברי נפש. אנשים שמאתגרים אותי שכלית או שאני יכולה לקחת מהם השראה
אפילו סתם אנשים שנחמד איתם נורא והם מצחיקים אותי ואני אותם
לא מוצאת עיניין בתוך הכאוס הזה
אני כל הזמן בורחת לחול כמו פלסטר ובסוף חוזרת לאותה הבעיה .
השיעמום הזה חונק אותי
החוסר בנפשות בחיים שלי והחוסר עניין שלי בדברים
אני כל הזמן עסוקה בשאלות קיומיות ובמה לעזאזל אנחנו עושים פה ולמה זה כל כך קשה?
ולמה ספציפית אני תמיד לבד?
אני אדם מאוד חברותי ומתחברת לאנשים בשניות אף אחד מהמכרים שלי לא יעלה על דעתו שאני כותבת שורות אלו.
לא יודעת מה השאלה שלי בדיוק אבל אשמח לעצה או שתים..
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות