איבדתי את עצמי, איבדתי את כל החברים שלי, מעולם לא באמת היו חברים אמיתיים אבל לפחות מה שהיה לי גם את זה אין לי. בין אם זה חברה הכי טובה שהינו בקשר 6 שנים ופשוט נטשה אותי ותקעה לי סכין בגב, בין אם זה קבוצת חברים שמעולם לא באמת היתי חשובה להם. אני טובעת ואף אחד לא רואה. לאף אחד לא אכפת ממני, אני לבד בעולם, אני כל כך בודדה וכל כך פתטית ואף אחד לא רואה כמה שאני שוקעת, גם אם רואים לא אכפת להם. היחידה שמסמסת לי במהלך היום זאת אמא שלי, עצוב נכון? וגם היא לא מבינה שאני לא בסדר למרות כמות הפעמים שאמרתי לה. אני לא רוצה לחיות ככה יותר, רע לי כל יום, חושבת על אהבה ישנה, על ה״חברים״ ששברו לי את הלב, מתגעגעת לעבר, מרגישה שאין טעם לשום דבר שאני עושה, אין טעם לשתף את זה גם, כי איבדתי כבר הכול. אני פשוט אבודה בתוך עצמי, בתוך המחשבות שלי, ולא מוצאת דרך לצאת מזה... החיים שאני חיה עכשיו הם לא חיים. אני לא ישנה בלילות מרוב מחשבות ובוכה כל יום... כולם שמחים וממשיכים בחיים שלהם וסבבה להם ויש להם חיים נורמלים ויוצאים למסיבות ויש להם חברים. ואני לא רוצה שיהיו חברים שלי מתוך רחמים, אני פשוט רוצה להיות נורמלית... עברתי הרבה דברים די דפוקים ואני מרגישה שצריכה עזרה. ניסיתי כמה פעמים אבל תמיד חזרתי לאותו המצב. אין דבר אחד כרגע שטוב בחיים האלה, אני במצב הכי שפל שאי פעם שהייתי בו. אין לי כלום. ואפילו לשתף בפייסבוק לא עוזר, לאף אחד לא אכפת.. אני רק מרגישה כל כך דיכאונית טיפשה. בא לי פשוט להיעלם. לא להיות כאן. יש בי כל כך הרבה פוטנציאל אבל איבדתי כל תקווה. הכול שחור עכשיו ואני לא יודעת איך לצאת מזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות