היי אסקפיפל
אני בת 23, הייתי עם החבר שלי(הוא השני) מגיל 17.. אף פעם לא הסתכלתי על אחרים ואהבתי אותו מאוד, היה לי מאוד כיף והייתה לנו זוגיות טובה. היו לנו משברים אבל תמיד הצלחנו לקום.
לצערי הוא נפטר ממום בלב, זה הגיע בהפתעה ולא יכולנו לעשות דבר.
עזרתי למשפחה שלו המון בחודש האחרון ובכיתי המון איתם ועם עצמי לבד..
הבעיה אצלי היא שעכשיו כשאני חושבת עליו אני לא מרגישה כלום. נאדה. כמובן שאני עצובה כי אני לא אשמע את הקול שלו יותר ואת מה שיש לו להגיד ואיזה עתיד איבדתי כשהוא מת. אבל אני לא מוצאת את עצמי חושבת עליו ביום-יום, אצלי הכל כרגיל רק שהכל אני עושה בלעדיו.
אני עדיין לא עשיתי את זה אבל גם לא תהיה לי בעיה לצאת מחדש עם אנשים.
זה יהיה אולי נורא להגיד אבל מרגיש לי שמתה דמות מסדרה ועצובים והכל אבל בסוף שוכחים והרגש לא נשאר...
אני מרגישה איום ושהמשכתי מהר מידי אני גם לא רוצה לדבר עם חברות או משפחה על זה כי אני פוחדת שהם ישפטו אותי ושיגידו שאני בן אדם רע
אבל ככה אני מרגישה ואני כנה לרגשות שלי.
מה דעתם עלי? אני באמת נוראית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות