עלאק השנה הכי חשובה בחיים שלי. השנה האחרונה היתה הכי קשה. עברה שנה מאז הפרידה, והדבר שהכי רציתי בעולם שיקרה- לא קרה.
אני מרגישה דקירה חזקה בלב שאני שומעת על מישהו שאוהב- מעריץ מישהי.. למה לי זה לא קורה?
אני לא ראויה להיות אהובה? לא מגיע לי מישהו שיאהב אותי בטירוף? שיהיה משוגע עליי? שיכבד אותי, שישמור עליי, שיחבק אותי חזק, שיתגאה בי, שיעריך, שיגיד תודה לאלוהים עליי. אני מבינה שאני מערבת פה חוסר ביטחון ונזקקות ותלותיות שהיא שלי. אני מבינה. אבללל, אני מפחדת מיום כיפור שיהיה כמו זה שהיה בשנה שעברה. שאז הרגשתי שבאמת לא באלי לחיות יותר.
אלוהים אדירים!!! עברה שנה וכלום לא התשנה. אז מה הטעם? מה הטעם לקוות? שלכל מקום שאני הולכת אליו אני מקווה להכיר מישהו.. ווואלה בסוף זה לא קורה.
מה הטעם לקנא עד מוות באנשים שיש להם אהבה! ולהבין שהם לא יותר טובים ממני, ואולי להיפך. ומעריצים אותן!!! אליי התייחסו מגעיל אפילו בקשר היחיד שהיה לי.. לא התעניין בי יותר מידי. אז אוקי הכל מתחיל בי.. והשינוי מתחיל בי ואני מנסה לעבוד על עצמי!! ולפתח את עצמי!! ולקרוא דברים רוחניים. זה רק מקל טיפה.. אבל הכאב לא מרפה. אני מתה מפחד לרשום פוסט דומה עוד שנה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות