אין לי טעם לחיים, על מה שונאים אותי?

טוב אז היי, אני עוד חודש וחצי בת 14 ואני לומדת בכיתה ח.
אז אני אתחיל עם כיתה ו'.
בכיתה ו' הייתי די מאושרת ושמחה, תמיד היו לי אנרגיות מאוד חיוביות כי פשוט הרגשתי שיש לי חברות. אף פעם לא היה לי הרבה חברות אבל אפילו 2 מאוד טובות וכל שאר בנות הכיתה שהייתי בקשר טוב איתן הספיק לי.
בכיתה ז' עברתי עם שתי החברות שלי ועוד בערך 3 חברות מהיסודי לחטיבה. הכל היה די בסדר, הייתי יותר עם שני החברות הטובות שלי וניסיתי להתחבר לילדות האחרות בכיתה, וכך גם החברות שלי. אבל באחת ההפסקות קרה הדבר הכי אכזרי שנראה לי יכול לקרות פשוט הן אמרו שכל מי שלא קשורה חוץ משתי החברות שלי שתלך. אני והחברות האחרות שלי לא זזנו, אבל בהפסקה הבאה כבר לא הייתי איתם. ביקשתי משתי החברות שלי שנהיה ביחד כי הן אם הילדות מהכיתה לא רוצות אותי איתן אז שנהיה ביחד אבל הן סירבו. כאן התגלה הפרצוף האמיתי שלהם. אבל ידעתי שיש לי עוד שלוש חברות להיות איתן. הכול היה בסדר בכיתה ז' עדיין הייתי חיובית הרבה יותר ממה שאני עכשיו חוץ מכמה עקיצות בהפסקות שהן זרקו לאוויר,וזה נשאר באוויר כי לא התיחסנו.
אז למה אני עצובה, וחושבת שאין טעם לחיים? אז בתחילת השנה עזבו שתי חברות שלי לבית ספר אחר. נשארתי עם ילדה אחת שהיא הייתה הכי פחות "מועדפת" שלי. היא לא עובדת לצאת לשום מקום. הצעתי לה כל החופש הגדול לבוא לקניון והיא לא רצתה, התעתי לה היום לצאת להתרמות והיא לא רצתה, בקיצור היא ממש לא אוהבת לצאת ולעשות שום דבר ואני לא מכירה עוד מישהי. כולם יוצאים ומבלים ומעלים תמונות ואני יושבת במיטה בחושך לבד ובוכה. על מה שונאים אותי? אני לא מבינה מה עשיתי לעולם שהוא פשוט לא אוהב אותי..
אין לי טעם לחיים אם כל יום כשאני חוזרת מבית ספר אני פשוט לא מפסיקה לבכות. גם כשאני כותבת את הפוזט הזה אני בוכה. אם תציעו לי לנסות ילדות מהשכבה אז זה לא ממש יעזור כי יש לנו שתי כיתות ובכיתה השנייה כל הילדות חברות של הבנות מהכיתה שלי. אין לי טעם לחיות אם אני לא נהנת מהחיים כבר חודשיים אני יושבת ובוכה בבית בזמן שכולן יוצאות ומבלות. אפילו יומולדת אני לא יכולה לעשות כי אין לי חברות. אם פונים אליי זה רק בשביל ניצול. אני לא מבינה למה זה מגיע לי כי זה פשוט לא פייר.. קשה לי לחשוב על על משהו שעדיף שאני לא יעשה אבל אם אני אמשיך להיות פשוט עצובה אני אולי אני פשוט אשים לזה סוף..כי למה לי להיות כל כך עצובה בתקופה שאמורה להיות "התקופה היפה והטובה שלא תחזור". קשה לי לשמוע כשאם מעבירים ילדה לידי כי אני יושבת לבד בכיתה אז היא אומרת: " אוף איזה באסה" או "איכס" כי זה ממש מעליב וכל מה שבא לי לעשות באוצו רגע זה לבכות.
אני לא יודעת מה לעשות בבקשה אפילו מילה אחת שאולי תעזור לי כי ברמת שכבר אין לי כוח לחיים.