מאז שאני זוכר את עצמי תמיד נמשכתי אל המין שלי יותר , עוד מכיתה ה זוכר את עצמי מסתכל על בנים. הייתי תמיד מקובל ונראה טוב והיו לי מערכות יחסים עם נשים והרבה חברים סביבי במהלך השנים. היום שאני בן 29 ומעגלי החברים הצטמצם וכל יום שני אני בחתונה של חבר אחר וכבר כמה שנים שלי בעצמי אין חברה , עכשיו אני מתחיל לשמוע את השקט מסביבי , ממש רוצה לאהוב באמת ועוד יותר שיאהבו אותי , שיסתכלו לי ויגידו לי אני אוהב אותך. אני מאד גברי וממש לא נראה בקטע כך שהעניין הופך לקשה יותר בשבילי.. כל הסביבה והחברים שלי רחוקים מזה שנות אור והבושה מזה שהם ידעו הורגת אותי ויודע שהרבה ישרפו אותי , בטוח בזה. חבר טוב שלי הומופוב ממש.. עם המשפחה שלי אין לי ממש בעיה חוץ מהצד של אבא שלי שיקבל את זה רע מאאאאד... אני כל כך רוצה להרגיש מה זה להתעורר ליד מישהו שיאהב אותו , רוצה שיהיה לי ילד , רוצה שלא ישפטו אותי לפי הנטיה המינית שלי , מה שלא קורה במציאות שלנו בחברה..זה כל כך קשה ועצוב שכל כך הרבה שנים אני סגור בתוך עצמי ולאף אחד איןןן שמץ של מושג מה אני עובר כי אני מצחיק זורם חבר של כולם יוצא וחי חיים כביכול רגילים אבל בפנים.. הבפנים כל כך פעור.. חור שחור... אני אוהב לחיות ומאמין שיכול להיות טוב אבל לא יודע מה לעשות.. התרגלתי לחיות פשוט עם השקר הזה. מה אני יכול לעשות?? התשובות דיי ברורות שהאמת ולשעם זין על העולם יעשה לי רק טוב אבל כולנו יודעים שזה הכי קשההה בעולםםם ושתמיד קיים החשש שאם אצא מהארון יש סיכוי שאתחרט על כך.. יכול להיות שזה אבוד וכדאי שאתרגל לעובדה הזאת שלא תהיה לי אהבה אמיתית לעולם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות