אז אני אדם מבוגר, גדול וחזק, לכאורה.....
יש לי ילדים, ואני גרוש.
עובד בעבודה שווה, מרוויח טוב, ויש לי אפילו חברה שמאד אוהבת אותי.
עד פה זה נשמע מקסים.
אבל, אני סובל. אני כל כך סובל.
אם היו רואים עליי את הסבל שלי, אז היו רואים אותי מדמם מכל הגוף.
אני לא מצליח לאהוב ולעטוף בשלווה ואהבה את הילדים המתוקים שלי, שסובלים ממני כל כך.
שמקבלים ממני מתח, כעס, ביקורת וחוסר אהבה.
אני לא מצליח לאהוב את עצמי. לא מקבל את עצמי.
לא מעיז להתבטא בחברה, לא מעיז להוציא מילה. אני פגיע מאד, במיוחד מהילדים שלי, ומרגיש בעצמי כמו ילד בן 10 שנמצא במשבר קשה.
גם את החברה שלי, מהממת אגב, אני לא מקבל. למעשה אני לא מקבל את כל מי שאוהב אותי, ממש לא.
אני מאד בודד, מאד סגור, מרגיש הכי נחות העולם ו..... סובל..... פשוט סובל מעצמי ומאיכות החיים שלי......
וזה רק נהיה יותר גרוע. אני עם עיניים נפוחות מדמעות, מרגיש שכל הרע והזעם שקיים בי, שאני מפנה כלפי עצמי, מציף אותי ושוטף אותי, מרגיש חוסר אונים ותחושת סבל קשה מאד
מרגיש לכוד בתוך עצמי, לכוד במקום מאד חזק, ללא מוצא.
לא רואה את האור, לא רואה תקווה לחיים טובים יותר.
לא יודע מה עוצר אותי מלסיים את החיים שלי.
דמיינתי קצת את ההלוויה שלי והיה לי עצוב.
אז אולי אני עוד לא שם.
אולי עוד קצת.....
בינתיים.... פשוט סובל, מאד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025