מה אפשר לעשות כשהפכת ללוזר?

שאלה הזאת היא שילוב של התבכיינות (מתנצל מראש), אבל גם ניסיון כנה לקבל עצות מאנשים שאולי חוו משהו דומה פחות או יותר.

אני בחור מאוד משכיל (5 תארים ראשונים). אני פותח עם זה, משום שזה ההישג היחיד שהשגתי בחיי. מכאן הדברים רק מדרדרים.
בצבא חליתי בדיכאון קליני שגזל ממני 5 מתוך 11 השנים מאז השחרור. אני מתקשה מאוד לעבוד, וגם כשאני עובד אני מתקשה לשמור על מוסר עבודה ראוי (למרות שאני כן מבצע את העבודה בזמנים שדורשים ממני - אבל יומי מלא ב"לחץ בית"). העבודה אינה זרה לי, ועבדתי מגיל צעיר למרות שלא הייתי זקוק לזה מבחינה כלכלית. וגם אחרי שחליתי, בתקופות שלא הייתי חולה מאוד עבדתי, ובחלק מהמקומות לאורך מספר שנים.
עד לפני מספר שנים האמנתי שיש לי מוסר עבודה, אבל המצב התדרדר, ועכשיו אני מפחד להשתלב בעבודה חדשה, גם מפני שאני כנראה עצלן (דבר שקשה לי מאוד להפנים ולהשלים עימו), וגם בגלל שמלווה אותי הרגשה של היותי מזויף ולוזר ושאין לו סיכוי להשתלב בארגון, בוודאי שלא לתרום לו ערך מוסף. אבל הדבר הכי קריטי מבחינתי, היא האנרגיה המטורפת שדורשת ממני אינטראקציה עם בני אדם אחרים (המסננת של הנפש שלי היא שלילית, ואני מאוד רגיש, ולכן אני מפרש כמעט כל אינטראקציה עם אנשים כחוויה מלחיצה ושלילית).
שילוב של מספר נסיבות מצערות (גסיסה של אבי היא העיקר) עם התחלה של ספקות בקשר למקצוע שאליו הוכשרתי הובילה אותי לסחרחורת ולהתחפרות במנהרה של חרדות והאשמות עצמיות. כרגע אני מבלה שבועות שלמים מבלי לצאת מהבית (למעט לקניית מזון).
אז הוכרתי כנכה בביטוח הלאומי, ואני מקבל את הקצבה הכי גבוהה, אבל: א. גם הקצבה הכי גבוהה היא גרושים (למרות שאני אישית חי חיי צמצום); ב. קבלת קצבה זאת תחושה נוראית לקבל קצבה מהמדינה (שעות רבות אני מבלה בהתבוססות ברגשות אשם בנושא. אני חש כפרזיט שלא ראוי לבזבז עליו חמצן). אבל אין ברירה הייתי חייב משהו שיעזור לי לשמור את הראש מעל המים מבחינה כלכלית, בתקווה שיש סיכוי לשיפור המצב בעתיד.
בנוגע למין השני. על זה הרמתי ידיים לחלוטין. מבחינתי אני אחד היצורים הכעורים בעולם, ומכל שפורט לעיל מובן אין לי מה להציע לבת זוג פוטנציאלית..
ימי עוברים עלי בחוסר מוטיבציה ועצלות כמעט מוחלטת. השילוב הזה, עם העובדה שהמילה "עצלנות" מעבירה חלחלה לאורך עמוד השדרה שלי, הפך אותי לעלה נידף ברוח.

מישהו היה במצב דומה +- ויכול לתת עצות בנושא?

נ.ב

בעניין טיפול – אני מאובחן הרבה שנים, וכפועל יוצא מזה אני בטיפול (CBT ותרופות), אבל אין לטיפול כל השפעה עלי (אני מדבר על עשרות תרופות שנוסו עלי). אני משתתף כמעט בכל ניסוי לטיפולים ולתרופות חדשות (אני אחד מבודדים שקיבל טיפול בקטמין – לא עזר).