שלום לכולם
לא יצאתי או התנשקתי או כל התנסות עם מישהי בעולם, ובכנות, זה ממש לא עניין אותי עד לשנה האחרונה. אני לא יודע אם זה חלק מההתבגרות שלי, אבל פתאום אני מתחיל להבין שאני בעצם אדם די בודד, ואין לי מישהי בחיים שאוכל לסבול איתה את העולם או לשאול אותה איך עבר עליה היום, לראות איתה סרט ביחד או אפילו סתם להסתכל לה בעיניים ולהתרגש. פתאום אני מתחיל לשים לב שהמון אנשים מצאו להם מישהי כזאת, ואני רואה את האושר בעיניים שלהם ופשוט מקנא.
אומנם עם השנים הגשמתי חלומות של רבים בגילי,כמו גוף ספורטיבי וציונים גבוהים, אבל מהר מאוד הבנתי שכל זה לא שווה כשאתה לבד.
הבחורה היחידה שכן נדלקתי עליה בשנים האחרונות היא מישהי שיוצא לי לפגוש פעם בהרבה זמן, וכל פעם שאני רואה אותה הביטחון שלי יורד לרצפה. שתבינו, התגברתי על כל כך הרבה אתגרים בחיים אבל אני לא מסוגל ללכת לבחורה ולהגיד לה משפט פשוט. אני מפחד שאני אצא קריפי, או יותר גרוע: שהיא תגיד לי לא, ואז תלך ההזדמנות. היא באמת יפה לא מהעולם הזה ובמפתיע גם אין לה חבר והיא די נורמלית: לא שותה או הולכת למועדונים כל שבוע ומתמזמזת עם אנשים (לא שיש לי בעיה עם זה, אבל אני לא בקטע של סטוצים ולמצוא מישהי כמוני זה דבר שמדהים אותי)
אני מתחיל להשלים עם העובדה שאני לא אזכה להגשים אהבת נעורים, אבל אני לא יכול שלא להפסיק לחשוב על הבדידות ועל הצורך במישהי ביומיום, וזה מעסיק אותי מלא.
אני רוצה לדעת איך לעבור את זה ולהתמודד עם זה, כי אני מרגיש כאילו אני משתגע
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025