השתחררתי לפני חמישה חודשים מהצבא על חוסר התאמה לאחר שלא הצלחתי לתפקד בתוך המסגרת הזאת... ואובחנתי כסובלת מדיכאון קליני. מאז אני שוכבת בבית לא מצליחה לתפקד, לאכל, לצאת החוצה.
אני מודעת לכך שאני במצב הזה הרבה זמן (לפחות שנתיים) אבל אני לא יודעת איך לצאת ממנו. החיים שלי בהווה כביכול טובים אבל העבר שלי מלא בדברים כואבים. ומה לא עשיתי כדי לצאת מהתחושה הנוראית הזאת.
הייתי אצל פסיכולוגים, פסיכאטריים, ניסיתי תרופות, קבוצות תמיכה, ספורט, יוגה ומדיטציה, התנדבות וכל יום סיימתי אותו דבר- בוכה ובוכה עד שאני נרדמת.
ההורים שלי ואני בקושי מדברים. האחיות הקטנות שלי שפעם הסתכלו עליי בהערצה היום מתנהגות אליי כאילו אני אחותן הקטנה ומודאגות ממני.
איבדתי כל כך הרבה דברים. כל החברים שלי. החבר שהיה לי לפני שהתגייסתי לצבא. איבדתי עניין בכל התחביבים שלי. כל השאיפות שלי לעתיד נעלמו.
אז למה, למה בגיל 19 כשאני עדיין "יפה וצעירה" כמו שאומרים החיים שלי נראים כל כך הרוסים, אנשים לא מסוגלים להיות בחברתי יותר מ5 דקות כי זה מדכא אותם וחוץ מלבכות במיטה אני לא באמת עושה כלום?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות