כבר הרבה זמן אני מרגישה ככה, אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט נפשית.
מאז ומתמיד הייתי בחורה מעופפת,שכחנית, לא זוכרת שאני קבעתי דברים, ויש לי לוז שתלוי בחדר, לא זוכרת לפעמים דברים שמספרים לי, מאחרת, קלמזית ברמות, הכל, ילדה מאוד עמוסה, כל יום אני ממש עמוסה בין אם זה להספיק להיפגש עם כל החברות לעבוד, מכון כושר.
הגעתי למצב שכבר אין לי כוח לכלום, אני מסננת הרבה אנשים, אנשים שרוצים לעשות איתי שיחות בטלפון אני דוחה, כי כבר אין לי כוח.
בכללי אני שונאת שיחות בטלפון.
נהייתי סוג של פסיכולוגית, הרבה חברות שלי מתקשרות אליי ואומרות לי, קשה לי, רע לי, בוכות בטלפון, שלא תבינו לא נכון, אני כל כך שמחה לעזור אבל מרוב שזה כבר בא מהרבה אנשים אני כבר לא מסוגלת יותר, זה שובר אותי, זה מתיש אותי, כל יום שיחות נפש בוואטסאפ או בטלפון, אני לא מרגישה שאני חופשייה, אני מתה להתנתק, להשתחרר מהכל.
אנשים לא מבינים למה אני כל כך עסוקה וזה כי אני מנסה להיפגש עם כולם, או למה אני לא חוזרת אליהם בטלפון זה כי כבר אין לי כוח.
זה מכביד עליי, ואין לי את מי לשתף בזה כי אז הן ירגישו לא בנוח לשתף אותי במה שהן מרגישות ואני לא רוצה שזה יקרה.
גם הרבה פעמים מרגיש לי שכשאני ממש מנסה לשתף חברות שלי בכל מה שעובר עליי הן לא תמיד יודעות מה להגיד או שאין להן כוח, ואז ישר עוברים אליהן. יש כמה שממש עוזרות, אבל תמיד זה הן, ונשבר לי, אני מרגישה חנוקה. מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות