לפני כשלוש שנים זה קרה..אפשר לומר אונס.
זה הגיע למצב שאני לא יכולה לתפקד ככ אז החלטתי לטפל בעניין ולפנות לעזרה, התחלתי טיפול אבל זה נראה שאין תקווה. אני לא מצליחה לישון,חלומות נוראיים ובשניה שמתעוררת ישר מחשבות קשות, אין כרגע רצון אמיתי לקום בבוקר, גם מוטיבציה לא נשארה. אני סחוטה מכל אנרגיה שהיתה לי. אני אמנם בתחילתו של תהליך ומקבלת סיוע, אבל אחרי כל צעד קטן שמתקדמים אני מרגישה שאני הולכת חמישה צעדים אחורה ורק נופלת לבור הזה יותר. זה לא יוצא לי מהראש. התקפי חרדה ועלייה במשקל.. ככ התאמצתי לשמור על המשקל ועכשיו אין לי כל סיכוי לעמוד מול האכילה הרגשית הזאת שמגיעה.. נגעלת להסתכל על עצמי. ועוד משהו.. אני מגיעה ממשפחה דתיה( אני כבר לא) והמטפלת אומרת שכדאי שאספר לאחד ההורים על מה שקרה..לא מסוגלת לספר להם דבר כזה אבל יודעת שכדאי..אשמח לעצות מה יתן לי כוח להתמודד (יש לי עבודה מסודרת שאני אוהבת ומתחילה ללמוד בקרוב אבל נורא קשה לתפקד) ומה יעזור לי לא להיגעל מהגוף שלי ולחזור להיות הבחורה היפה שאוהבת לחיות
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות