לא מרגיש טעם בחיים, איך לשפר את ההרגשה?

אני חייל, משרת ביחידה מיוחדת. גר בקיבוץ במרכז הארץ ולאחרונה יש לי תחושת בדידות נוראית. זה מתבטא בכמה בחינות:
מבחינת חברים, אני לא מרגיש חברים אמיתיים. לא בטוח כיצד להסביר את זה, אבל כשמסתכלים על חברים הכי טובים רואים קשר נוח ובריא ומהנה. אצלי, קשה מאוד למצוא את האדם הזה. לא זוכר מתי פעם האחרונה היה לי דבר כזה. כולם נראים לי ריקים שכאלה, שאני רק רואה את הפגמים שלהם. נראים הבלים במעטפת חיצונית נחמדה. לא אמיתיים, ויותר מזה, שלא אכפת להם ממני.
המון זמן שלא היה לי קשר רציני עם בחורה, וכעת יש לי. אבל, אנחנו ביחד חודשיים ואני מרגיש מאוד לא מסופק מהקשר הזה. היא סוגרת הרבה בצבא וכששנינו בבית סוף סוף אני לא מרגיש שהיא רוצה להיפגש איתי כמו שאני רוצה איתה, אני לא מרגיש הדדיות בכלל בקשר. וזה מונע ממני להיפתח אליה כי אני מפחד שאני אפחיד אותה בתחושות וברגשות שלי. אז אתמול דיברתי איתה על זה שאני לא מרגיש הדדיות בקשר, והתחושה שקיבלתי ממנה הייתה "אם לא טוב מספיק אז אין לנו על מה לדבר", קיבלתי תגובות כאילו זה מה יש לה לתת ואם אני לא רוצה אנחנו יכולים ללכת איש איש לדרכו.
אני לא נהנה מיותר מדי דברים. גם התחביבים שלי מרגישים כבר ריקניים, וכשאני בסופי השבוע בבית אני נע ממסך למסך עד שצורבות העיניים. גם הלילות לא מספקים, והחלומות שלי מלחיצים או מפחידים מדי. לא סיוטים, פשוט מלחיצים ומתארים סיטואציות לא נעימות.
הייתי הולך לפני כמה שנים לפסיכולוגית אבל היום קשה יותר למצוא מתי כשאני בצבא, וגם אם אני מרגיש צורך חזק ללכת לטיפול אצלה אז עד שמגיע הסוף שבוע הכל עובר ואני מגיע עליז יותר.
לא יודע מה לעשות, לא בטוח איך לשפר את התחושות האלה. בעבר חשבתי שלהשתחרר יסדר הכל, שאני אסע לטיול במזרח לניקוי הראש ואחזור ללמוד ומה לא, אבל גם עכשיו זה לא נשמע כל כך מזהיר. אם מישהו קורא את זה ותוהה על מחשבות אובדניות, אז היו לי כמה רגעים כאלה במהלך ההכשרה שלי, שהייתה קשה מאוד מבחינה מנטלית ופיזית, עד ערב אחד שבקע קול מבפנים והתחיל ללחוש בראשי כל מיני דברים רעים.
אני לא יודע כמה אנשים ייקראו את זה, יתייחסו או יגיבו. אבל אם כן, תדעו שלדעתי האתר הזה נהדר ואם הוא יוכל לספק לי קצת רוגע ושקט נפשי, עשיתם את שלכם בחיים.