שלום לכם חברים,
בעייתי מורכבת, אשמח באם תקראו את דבריי עד תומם.
העניין הוא כדלקמן:
אני בחור בן 30, נשוי ואב לילדים.
מעולם לא הצטיינתי בלימודים פורמאליים, ולא רכשתי אף מקצוע לחיים. וזאת למרות שיש לי "ידי זהב" ובכל מה שאני נוגע, אני מצליח. אפשר לומר שאני סוג של אוטודידקט.
לצערי, בכל שנותיי מאז סיום שירותי הצבאי, עברתי בין כמה עבודות, בהן החזקתי לכל היותר במשך שנתיים, שנתיים וחצי. לא מעבר.
איכשהו יוצא שאני נופל על בוסים רודנים שלא יודעים להעריך את יכולת הלמידה שלי, את "הראש הגדול", הם מוציאים ממני את המיץ ולבסוף שולחים אותי לדרכי. ובכל פעם שאני מסיים עבודה בצורה כזו, אני מרגיש שאני יוצא יותר ויותר "מוכה" מהחיים.
העניין הוא, שאז, אני מתקשה מאוד לחזור אל מעגל העבודה. אני נכנס למעין שאננות ו"דאון". וישנן פעמים ש"ישבתי בבית" תקופות ארוכות, כמו חצי שנה ואף שנה שלמה, ללא עבודה. כשאני מסתמך על משכורתה הדלה של אישתי ועל הלוואות מהבנק.
כאן חשוב לי להבהיר: אני לא בחור עצלן.
כשאני כבר מצוי בתוך עבודה, יש לי מוטיבציה אדירה לעבוד ולהשקיע, אך זאת במידה ואני מצוי במקום שיודע להעריך אותי. כשרומסים אותי אני פשוט לא שם.
לאנשים קל לומר לך "במצבך, אתה צריך לקחת כל עבודה". אבל במבחן המציאות, זה לא נכון. אני לא יכול להכנס למקום עבודה שאינני שלם איתו, שאני קם בבוקר וזה פשוט לא זה. או עבודה שהאופי שלה לא מתאים לי {עבודת ייצור של סבלות באיזה מפעל נידח, למשל}.
אני לא יכול להרשות לעצמי לדלג בכל כמה חודשים ממקום עבודה אחד למשנהו.
אני איש בן 30 ואני חושב שמגיע לי למצוא את עצמי סוף סוף בעבודה קצת יותר מכובדת ומכבדת. לא מחפש להיות מליונר אך רוצה להתפרנס בכבוד.
כרגע, אני מובטל מזה 4 חודשים, אני שולח קורות חיים אל משרות שאני חושב שעוד אוכל לחיות איתן איכשהו, כל מיני מפעלי ייצור. אבל זה לא זה...
אני בבית מחוסר רצון לחלוטין, אני מטפס על הקירות. המצב הכלכלי הולך ונעשה מסובך משבוע לשבוע והאישה כבר נכנסת לפאניקה ולא ממש עוזרת לי להתרומם.
אשמח לקבל כל עזרה בעניין, אני מודה לכם מאוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות