אני במצבים האלה כל החיים, אבל שמה לב שלאחרונה זה מחמיר, אני מרגישה בודדה ולבד
גרתי שנים באזור מרוחק מכל מי שהכרתי וחשבתי טוב הקשר יותר עדכוני בגלל המרחק, דאגתי להפגש בעיקר אני יזמתי פעם בחודש עם כל חבר/ה.
אבל אני רואה שגם היום שאני שנה במרחק חצי שעת נסיעה מכל מכריי הקשרים מרוחקים, ואני נעלבת, ואין לי מה לדבר על זה כי דיברנו מספיק...הם כנראה לא רוצים מספיק, ומה שמעצבן שזה לא שהם עסוקים עד מעל הראש בעבודה לימודים וזוגיות, הם כן נפגשים יותר עם אחרים, אבל איתי לא....
איזו מן חברות זו אם נפגשים פעם ב2-4 חודשים ובקושי מדברים בטלפון!? וגם את שיחות הטלפון אני יוזמת....וחלקם שמחים שהתקשרתי ושיחה טובה, ואז כן מדברים על להפגש אבל לא קורה...ואני כן מנסה לדחוף את המפגשים..
אבל גם מעצבן שמעבר למפגש פעם ב אין בילוי ביחד.
איזו חברות זו? מרגישה שהם לא קרובים אליי בכלל
וזה לא שאני רוצה להפגש בלי סוף, אני עובדת ויש דברים לעשות בבית ולא תמיד יש כח, ואני נהנית גם לנוח בערב או חצי יום, ללכת לבד לים, לקרוא, לראות תוכניות מעניינות, לטייל עם המשפחה כמעט כל שבת...אז זה לא שאני רוצה בלי סוף להפגש, אבל מפריע שמרגיש שלא אכפת למי שאמור להיות חבר שלי גם לא להפגש בכלל...
גם עם בן הזוג (נשואים) מפריע לי הרצון לביחד לעומת לחוד, בקושי מציע שנעשה דברים יחד, ואם כן אז זה לראות סרט, או בבית או לאכול בחוץ.... דברים שנלמד פעם בחודש, אבל ביום יום אני צריכה יותר פעיל, בשבת ללכת לטייל ולא להשאר בבית....
מרגיש לי שיכולים נגיד בשישי להעביר את כל היום כל אחד בענייניו הוא בבית ואני כמה שעות בחוץ וחלק בבית.
וכן יצא לי להכיר קצת אנשים חדשים ולחדש קשרים, ויש יוזמות גם איתם, וזה נחמד, אבל עדיין מתסכל שאנשים הקרובים אליי אין איתם כמעט כלום.
בכיף טסתי לחול לחודשים כי ידעתי שמבחינת קשרים זה לא משנה....
נמאס לי להרגיש לבד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות