אני לסבית מחוץ לארון, בשנה האחרונה הייתי בזוגיות מדהימה שנגמרה בעקבות נסיבות החיים. זה נגמר יפה, בהבנה של שני הצדדים שזה לא הזמן המתאים ואולי בעתיד.. אבל כמובן עם הרבה כאב.
אתמול נפגשנו לסגירת מעגל, לאחר שעברו 3 חודשים מאז הפרידה, שכמובן עדיין אהבה גדולה ותחושת פספוס על מה שיכל עוד להיות. אבל זה לא מה שבוער בי...
אתמול היא סיפרה לי שלאחר הפרידה שלנו היא חשבה על זה המון והחליטה שיום אחד היא תתחתן עם גבר ושהיא רוצה שאני אדע את זה. היא בת 26 (בעיניי עוד צעירה) אבל קיים עליה לחץ מהסביבה, מה גם שרוב חברותייה נשואות ואני בטוחה שזה מוסיף עוד יותר.
שאלתי למה היא פשוט החליטה את זה? (היא כן נמשכת לגברים, אבל זה לא משהו שממש בוחרים למי וכמה ורוב אהבותייה היו לנשים). היא ענתה בעיניים דומעות שהיא רוצה שלמשפחה שלה יהיו חיים קלים, הרגשתי את הכאב שיוצא מהמילים שלה. זאת לא התשובה שציפיתי לשמוע, ציפיתי שהיא תגיד "כי אני אוהבת גם גברים" או משהו בסגנון. אבל כמו שאני מכירה אותה, היא תמיד הלכה עם הראש (אני חושבת שאולי במערכת היחסים איתי זה היה הזמן היחיד שהיא פשוט הלכה עם הלב..).
מעבר לאהבתי אליה, שאני בטוחה שהזמן יעשה את שלו, זה כואב לי בפן האישי.
אני עברתי הרבה כאב ביציאה מהארון שלי ואני יודעת מה זה לחיות בשקר, מה זה לעשות מה שאחרים רוצים שתעשי, מה זה להרגיש מתה מבפנים.
אני מפחדת, מפחדת שהיא מביאה על עצמה חיי אומללות, היא חשובה לי ויקרה לי ואני לא רוצה שהיא תתחתן מהסיבות הלא נכונות. אני רוצה שהיא תהייה מאושרת ותתחתן מאהבה... גבר או אישה...
ניסיתי להסביר לה שלא בוחרים במי להתאהב והיא צריכה ללכת עם הלב שלה, אבל היא שתקה ודמעה. המלצתי לה ללכת לפסיכולוג ולדבר איתו על הדברים.. אבל ספק אם תעשה כן.
עכשיו נשארתי עם התחושות הקשות לגבי הנושא הזה (מעבר לתחושות הקשות של הכאב מהפרידה). קשה לי שאנשים בוחרים לוותר על עצמם, קשה לי שאנשים נכנעים לתכתיבים של החברה.
מה עליי לעשות? אני מניחה שכנראה כלום. אבל איך אני אמורה להתמודד עם זה? איך אני אמורה להתמודד עם העובדה שאדם כל כך יקר לי עלול להביא על עצמו חיי אומללות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות