ערב טוב,
אז כן כמו שרשום בכותרת המצב החברתי שלי על הפנים חבר אחד אפילו אין לי...
זה התחיל מי זה שהפסקתי ללמוד בכיתה י יותר נכון העיפו אותי כי הייתי מבריז ולא מגיע הרבה פעמים. ומשם המצב רק הדרדר ישבתי תקופה ארוכה בבית בקושי הייתי יוצא מפתח הבית רק לדברים בסיסיים. לא שמרתי על קשר עם אף אחד פשוט לא עניין אותי הייתי מכור למחשב וזהו לא חשבתי על שום דבר אחר אני חייב לציין שהייתי בן אדם חברותי והיו לי הרבה חברים ומכולם התנתקתי!
לקח לי זמן לעכל שהמצב הזה לא טוב אני כול פעם אומר שיהיה טוב בסוף ולא קורה כלום..
אני תמיד הייתי ביישן בוא נגיד ככה אבל ידעתי לשלוט על זה כמו עכשיו למשל
המסגרת היחידה שיש לי כרגע זאת עבודה וגם אני הולך להתפטר משם בקרוב מאוד כי לא טוב לי שם .
ולא יצא לי להתגייס כי לא גייסו אותי שמעתי ששם מכירים חברים לחיים אבל אני לא שם. :(
המצב הנפשי שלי תקין אני בן אדם רגיל לחלוטין. ברחוב למשל אנשים לא יזהו שיש לי איזה שהוא בעיה אני מקרין ביטחון עצמי מזויף מקרין שטוב לי וזה פשוט לא ככה!
אני לא יודע כבר מה לעשות אני מתחיל להתייאש לא רוצה לחשוב על זה שבגיל 25 אני אשאר ככה כי אני יודע שאני שווה כמו רוב האנשים
אני רוצה חיים נורמלים לצאת בסופי השבוע להתפרק כמו כולם לא הייתי אפילו פעם אחד במועדון כי אין לי עם מי ללכת אתם מבינים איזה פאדיחות??
שלא תבינו לא נכון אני יוצא לפעמים לא הרבה אבל יוצא עם בני דודים אבל לא כיף אני מרגיש נדחף למרות שהם באים לקחת אותי אבל זה מרגיש שהם מרחמים עליי ואני לא אוהב שמרחמים עליי. סליחה שחפרתי אני לא מצליח להירדם והייתי חייב לפרוק לילה טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות