אז ככה אנחנו באותה כיתה מכיתה א אני לא הייתי הילדה הכי אהובה או הפוך הרביצו לי תמיד ועדו עליי חרם תמיד שהכו אותי הוא התחמק ובא לעזור בחרם הוא היחיד שדיבר איצי כל יום כשדבקתי את הרגל והייתי מאושפזת בקשתי שאף אחד לא יבוא לא רציתי שיראו אוצי ככה והוא בכל זרת בא ועזר לי הוא האחרון שדיברתי איצו לפני הניתוח שלי והראשון שדיברתי איתו אחרי הוא תמיד היה חשוב לי איזה יום אחד הילדים סיבב לו את היד והוא ממש התפתל מכאבים ישר רצתי לעזור אבל המורה הרחיקה אות כולם ואני צעקתי שתיים לי לעבור ואז דויד אמר תוך כדאי כאבים תני לה תני לה אני צריך אותה ובאתי איתו היד לא הספיקה לאוצו דביל שבא אחר כך והפציץ אוצו עוד ועוד היו לו פנסים בשתי העיניים ודם מכל מקום הוא סיים עם יד שבורה ורגל נקועה זה היה לפני יומיים המכות שלי היו לפני שבוע לי יש גבס ברגל ולו יש ביד מאז אני השתחררתי מבית החולים טבל הוא לא אני פה כל יום כי אני מרגישה שאותו היחד שבר חלק ממני יחד עם דויד חלד גדול וחשוב דויד תמיד היה החבר הכי טוב שלי ותמיד גמיינחי אותנו יחד בעתיד חברים ומבלים לא בתור זוג מאותו יום הבנצי שאני מאוהבת בו יום לפני המכות שלו אני עברתי בבית הספר לקח דברים וראיתי החוקר פתק קטן עם הכתב שממש הזכיר לי את הכתב שלו היה עצוב שם משהו נורא יפה שאומר : אני מרגיש אלייך משהו כבר כמה שנים לא ויצרתי מעולם גם אן לא שמת לב שתדעי מעכשיו לא אפסיק אף פעם אני דואג לך וחושב עליך כל יום ואני אפילו אוהב אוצך כל יום . אם אני מבינה נכון הוא אוהב אוצי או לפחות מאוהב תגידו את באמת כל מה שכאן לא שקר ולא כלום המציאות שלי והחיים שלי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות