רוצה חברת אמת...

היי,
מאז ומתמיד הייתה לי חברה ממש טובה שעברו ביחד פשוט הכל.
איפשהו בכיתה י' התחלתי יותר להשקיע בלימודים (לעומתה), ושם בערך התחילה ההתרחקות שלנו, שהלכה והתגברה בצבא.
כבר מגיל קטן - תמיד כשהייתי איתה, הייתי מרגישה נחיתות לעומתה - היא תמיד הייתה העצמאית, המגניבה והבוגרת, ואני הייתי יותר הילדה הקטנה והטובה של אמא ואבא.
כשהיא התחילה לצאת עם מישהו, די נדחקתי לפינה, ופחות או יותר הגעתי למצב שהייתי נשארת בשישי בערב בבית כי פשוט לא היה לי עם מי לצאת (אז לא היה פייסבוק כמו היום, היה הרבה יותר קשה להתחבר לאנשים). כשהוא לא היה איתה בשישי בערב (כי הוא נשאר בצבא), תמיד היינו יוצאות.

בתקופת הצבא היא שירתה בבסיס סגור וממש רחוק, ואני הייתי ביומיות בצבא.
בשלב הזה התרחקנו מאוד. היא ואותו חבר נפרדו, ואני הכרתי את אהבת חיי.
כשהכרתי אותו, הביטחון העצמי שלי ממש עלה, פתאום לא הייתי זקוקה ל"חסדים" שלה, התחברתי לחברים שלו והתחלתי לצאת איתם, ובהדרגה התנתקתי ממנה (וזה עשה לי רק טוב). הרגשתי שגם היא מצדה מתרחקת, ויש מצב שזה נבע מקנאה, כי גם היא התרגלה להיות תמיד יותר מוצלחת ממני (ופתאום אני בזוגיות מדהימה, והיא כבר לא).

היום היא עברה לגור בדרום הארץ, ואנחנו כמעט ולא בקשר (רק בימי הולדת וכאלה, וגם אז - אנחנו לא נפגשות רק שתינו לבד, אלא יחד עם חברות משותפות), ואני לגמרי בסדר עם זה.

מצד שני, תמיד חלמתי על החברה הזו שאני איתה מגיל קטן, מכירה אותי (ואת המשפחה שלי) הכי טוב בעולם, תמיד שם בשבילי, שנגדל את הילדים שלנו ביחד, שנתרפק על זכרונות מהעבר, שתבין אותי הכי טוב מכולם...
קשה לי לוותר על החלום הזה ועל הנאמנות שלי אליה.

ומצד שלישי... עבר המון זמן, ואנחנו כבר לא חברות כמו פעם, ואני גם מרגישה ממש חרא לספר לה כמה מדהים לי עם החבר, כשהיא עדיין מלקקת את הפצעים מהקשר המדהים שנגמר (לפני יותר משנתיים, אבל לא היה לה מאז אף אחד והיא לא התגברה עליו), אז אני מרגישה שהשיחות איתה לא מעניינות כי אני צריכה "לצנזר" את הדברים שקורים לי כדי שהיא חס וחלילה לא תרגיש רע (ואני בטוחה שהיא מרגישה רע, זה כבר הוכיח את עצמו כמה פעמים).
גם כשניסיתי לשתף אותה בדברים שקורים לי איתו (וזה הדבר שהכי מעסיק אותי, מן הסתם), אז הרגשתי שהיא מנסה "להקטין" אותי ושוב להחזיר את יחסי הכוחות שלנו למקום של "אני יותר שווה ממך" ולנסות להרגיש עליונות עליי.

האם לנתק את הקשר הזה בלב שלם?
האם להשאיר אותו כמו שהוא עכשיו (שיחות מדי פעם ופגישות 2-3 פעמים בשנה יחד עם חברות נוספות באירועים מיוחדים)?
האם להילחם?

תודה!