כבר חצי שנה עברה לאחר שפוטרתי ממקום העבודה.
בהתחלה, כמו כל מובטל חיפשתי עבודה והגעתי לראיונות עבודה אך לא מצאתי משרה שתתאים לי ולא רציתי להתפשר על שכר נמוך. לאורך כל השנים היו לי כל מיני רעיונות
לעסק פרטי אך לא יכולתי להקדיש להם תשומת לב כיוון שכל רעיון מצריך זמן פנוי שלא היה לי כיוון שהייתי עובד הרבה שעות ותוך כדי גם למדתי לתארים.
לאחר שלא מצאתי עבודה בתחום שלי החלטתי להקדיש את רוב זמני לאחד המיזמים שרציתי לקדם. המיזם כמעט אינו מצריך השקעה כספית מעבר למורכבות שלו ולזמן שאני צריך להקדיש לו. כיוון שאני לא עובד, אני חי על כספי חסכונות אך מבחינתי ההתעסקות במיזם זו עבודה לכל דבר. אני קם בבוקר ועובד עד הערב ומודע לכך שלמרות ההשקעה יש חשש מסוים שהמיזם בסופו של דבר לא יצליח אך יש לי מוטיבציה להצליח.
כאשר החברים הקרובים הבינו שהפסקתי לחפש עבודה ואני עובד על מיזם הם בהתחלה פירגנו אך לאחר כ- 5 חודשים שהם לא רואים תוצאות בשטח הם כל הזמן מקניטים אותי ואומרים לי שאני מבזבז את הזמן שלי, שזה לא נשמע רציני ובכלל לא בטוח שמה שאני עושה יצליח ועדיף כבר לחפש עבודה, השותפים בדירה לא מבינים איך אני מסוגל לא לעבוד, להיות רוב היום בדירה ולעסוק בפיתוח של מיזם מבלי שיש לי דד-ליין מוגדר (אני עובד תוך כדי תנועה) אך בעיקר מפריע לי שההורים דואגים נורא ומתוסכלים מזה שהם קיוו שאפתח קריירה ו"אסתדר בחיים" וכיום כל עוד אני יכול אני לא מעוניין לעבוד אפילו בחצי משרה כי זה רק יעכב אותי. הם אפילו דרשו שאלך ליועץ תעסוקתי וסירבתי לכך. כל זה פוגע ביחסים המשפחתיים.
הקושי הוא שמצד אחד יש לי חזון וראייה עתידית ואני רואה את ההתקדמות ככל שעובר הזמן אך הסביבה הקרובה במקום לפרגן לוחצת עלי לחזור לשוק העבודה בעיקר כיוון שמבחינתם זה לא נורמלי שאני אני מבזבז את הזמן על משהו לא וודאי הכרוך בסיכון וש"חבל על הזמן שלי"...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות