לא מוצאת לי חברה טובה

היי,
אני בת 23, משוחררת מצה"ל ובעלת תואר ראשון.

יש לי בן זוג מדהים כבר שנתיים, שהוא באמת אבל באמת החבר הכי טוב שלי בעולם.
הוא יודע עליי הכל, הוא תומך בי בהכל, הוא מעורב בכל דבר שקורה לי, הוא מכיר מצוין את הסביבה שלי, ופשוט כיף לי להיות איתו.
כשיש ימים שיש לי דברים מעצבנים לעשות (עבודה, ללמוד למבחנים וכו'), ואני תמיד מתנחמת בעובדה שאני עוד מעט אדבר איתו/ אפגש איתו, ואשכח מהכל, והוא יגרום לי לחייך.

מאז שאני זוכרת את עצמי, חלמתי על חברה טובה שאני אעבור איתה הכל ואשתף אותה בהכל. בתיכון היו לי 2 חברות טובות, אבל היום כבר ממש התרחקנו כי כל אחת מהן מטיילת בעולם (הן לא יחזרו לפחות בשנה הקרובה).
חשבתי שבצבא תבוא הישועה - אבל טעיתי. אמנם בטירונות ובקורס (כ-3 חודשים) הייתה לי חברה ממש טובה, אבל הקשר נותק מסיבות של מרחק, והיום אנחנו כבר במקומות שונים בחיים. בסדיר שירתי ביומיות, ולא באמת התחברתי לאף אחת מהבנות שהיו איתי בבסיס.

אח"כ נכנסתי למסגרת של לימודים לתואר, וגם שם לא בדיוק מצאתי את החברה שחיפשתי (אולי זה קשור לעובדה שכל מי שלומד שם גר באיזור גיאוגרפי שונה משלי).

מאז שסיימתי את התואר, אני עובדת במקום עבודה "של גדולים" - כל האנשים שסביבי בני 35+ (כמעט כולם הורים לילדים), מה שעוד יותר מקשה עליי למצוא בעבודה חברה טובה.

גם מבחינת בנות דודות/ בנות מהמשפחה - אין אף אחת בגיל שלי.

לחבר שלי אין ידידות או מישהי שאני יכולה להכיר דרכו (כל החברים שלו הם בנים).

לאחרונה אני מרגישה שהיה עושה לי טוב בכל מובן אפשרי שתהיה לי חברה טובה, כזו שאני אוכל ללכת איתה לשופינג, לשבת בבית קפה, לצאת איתה למסיבות או אפילו סתם להתקשר לחפור לה...
עם כמה שנוח לי לספר לחבר שלי דברים, לפעמים אני מרגישה שאני ממש צריכה את החברה הזו שבאמת תבין אותי (אחרי הכל, הוא גבר, הוא לא יכול להבין אותי עד הסוף בכל מיני נושאים), ואת זו שכשאני רבה עם החבר אני אוכל לפרוק אצלה (כי מן הסתם שאני לא אדבר איתו עליו).

בקיצור - לא הצלחתי למצוא את החברה הטובה הזו לא בצבא, לא כסטודנטית ולא במקום העבודה. אני נמצאת בחוג כושר כזה, אבל גם שם כולן נשים מבוגרות (35+).

איך מתמודדים עם זה?