אתחיל בזה שאני לא בן אדם רע, אף פעם לא היה לי חבר.
וניסיתי, באמת שניסיתי, אני לא מצליחה לפתח רגש לאף אחד, גבר יכול לתת את הנשמה שלו בשבילי ולחזר אחריי בלי סוף ולא אכפת לי מזה אלא רק מאיך שהוא נראה
אני נשמעת ילדותית וקטנה אבל באמת אין לי רגשות כלפי אף אחד, לא אכפת לי אם אני פוגעת בידיד שמעוניין בי בקטע רומנטי אבל אני לא נכנסת לקטע כזה עם אף אחד כי אני יודעת שאני בסוף אבגוד בהם כי לא באמת אכפת לי איך הוא ירגיש.
הרבה שנים שנאתי את עצמי על זה שאני מסתכלת רק על המראה והיו לי רק יזיזים כי אני מחשיבה את עצמי לאדם טוב ומה שאני עושה נתפס בעיני החברה לא בסדר וזול.
אבל אני בסדר עם עצמי וטוב לי בלי כל המעמסה הזאת של הזוגיות והדייטים והקנאה והמחויבות
הבעיה היא שיש תמיד השאלות האלה - מה עדיין אין לך חבר? מה עם איזה חבר? בעבודה. אני שם 6 שנים ובחיים לא הייתה לי זוגיות ולמה כולם חושבים שזה או שיש לך חבר או שאת לסבית?
וכל פעם שסתם אנשים שאני מכירה, חברים וכו שואלים אותי היה לך חבר וכו' מביך אותי לענות להם לא אני רק מזדיינת עם גברים אבל תאכלס זאת האמת לא היה לי חבר ולא הלכתי לסרט אף פעם עם גבר וכל הדברים המיותרים האלה.
וגם במשפחה, אני באה ממשפחה מסורתית שמה שמשנה זה להשאר בתולים עד החתונה ולהיות אישה של גבר אחד וכו' אז תמיד אני צריכה להסתיר הכל
די אני לא יכולה יותר אני לא אוהבת גברים אלא רק נמשכת אליהם, לא רוצה חבר ולא חתונה. ואני לא יודעת איך להסביר את זה לאנשים סביבי שזה לא נעים לי להרגיש כזאת עוף מוזר.
מה לעשות? מצד אחד אני לא רוצה לצאת זולה בעיניי אנשים קרובים ומצד שני לא באלי להתבייש בעצמי ולהרגיש רע עם מה שאני עושה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות