להסתכן בסירוב נוסף ולעשות מעצמי צחוק או להמשיך לנסות?

-אבקש שלא לפרסם בעמוד הפייסבוק...-

אני אספר ממש בקצרה כי אני יכול להתחיל לכתוב מגילה עכשיו..

בן 21, לא עשיתי צבא. הייתי כמה חודשים ועזבתי. לאחר השחרור ישבתי בבית מספר חודשים. התחלתי לעבוד במפעל מסוים כמועדפת, הייתי שם קרוב לשנה וחצי. בשלב מסוים, אני יגיד שזה היה שילוב של מנהל עם אופי מסריח בקטנה, אני רוצה משהו אחר מעצמי ופשוט היה נמאס לי מהמקום, שברתי את הכלים, הגשתי מכתב התפטרות ועזבתי בתום ההודעה המוקדמת.

בדיעבד, עשיתי טעות. לא הערכתי את המקום הזה מספיק והתנאים שהיו לי שם כעובד זוטר עם כול הכבוד אנשים חולמים עליהם כול החיים שלהם (ולא אני לא מגזים) היו מצוינים, זה הייתה עבודה בחברת הייטק לכול דבר.

מאז, כ8 חודש.... הגשתי בסביבות ה400+ קורות חיים (ואני משוכנע שאחרי לא מעט שכתובים הם כתובים בצורה הכי טובה שיכולים להיות), מתוך ה400 קורות חיים בואו נגיד שבדיעבד הייתי לפחות ב40 מקומות לראיון עבודה (בשיחות טלפון יותר, פשוט אני לרוב פוסל מקומות על חוסר בתנאים, לאו דווקא השכר...), מתוך ה40 מקומות האלה אף אחד לא הגיע לקצה של הבוהן מבחינת תנאים של המקום שעבדתי.

ב8 חודש האלה, עבדתי בדיעבד חודשיים. משמע 6 חודשים שאני יושב ולא עושה עם עצמי כלום. בחודשיים שעבדתי הייתי בשני מקומות - שניהם לא התאימו לי.. זבל בלשון המעטה.

נכון, אני כלום ושום דבר, עוד ילד מושתן בן 21.. למה שמישהו יתן לי יותר ממינימון? תחסכו את התגובות האלה...

אין לי חברים, אין לי סביבה תומכת ויש לי הורים חרא. אני פשוט יושב כול היום עם עצמי. אנשים חושבים שאין לך חיים והם קונים אותך בשביל 30 שקל לשעה, וואלה נשבר לי הזין כבר, לא רואה את עצמי עובד כול החיים 10-11 שעות ביום כמו מניאק, חוזר הביתה, הולך להתאמן במקרה הטוב 3-4 אחרי זה הולך לישון וקם ב6 בבוקר, בזמן שהלב שלי דופק שאני לא יאחר בשתי דקות ויזיינו לי תמוח.

ה8 חודש האלה עברו מהר (למרות שחודשיים מהם עבדתי, עדיין הייתי מתוסבך), ואני מרגיש שאני בקלות יכול לשבת ככה עוד 8 חודש, כי אני לא נותן לעצמי לעבוד בכול העבודות חרא האלה.

- לימודים לא אופציה כרגע, בטח שאין לי בסיס כלכלי ואני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, תחסכו את התגובות

ניסיתי לחזור לעבודה הקודמת שלי, דיברתי עם המנהל לאורך תקופה של יותר מפעם אחת, בפעם האחרונה מלפני חודשיים, אחרי שראיתי שהם פרסמו משרה (החברה שעבדתי בה) דיברתי איתו והוא אמר לי "שהוא שאל עלייי וקיבל סירוב", לא הרחיב מעבר, לא שאלתי מי לא שאלתי מה, פשוט הנחתי לזה ולא דיברתי איתו מאז.
בשיחת טלפון איתו, מלפני כמה חודשים הוא אמר לי שאין לו בעיה שאני יחזור כמובן עם שיחת הבהרה וכו... אבל הוא אמר לי שהם לא צריכים בן אדם כרגע. ראיתי שהם פרסמו משרה אחרי כמה חודשים, שלחתי לו הודעה והוא אמר לי מה שהוא אמר לי. אני לא יודע אם הוא שיקר לי, או שזה המנהלת מעליו שאמרה שהיא לא רוצה פשוט.

אני מניח שאני יכול לדבר עם המנהלת שמעליו. או אפילו במקרה קיצון עם המנכל של החברה, אבל אני מרגיש שאם אני יפנה אליהםאני פשוט יעשה מעצמי צחוק כבר.

סיימתי שם יפה, אומנם הייתי לי שיחה מאוד קשה עם המנהל ויצא לי מהפה משפט שאני מתחרט עליו, והוא כמובן במקום להבין למה אני אומר מה שאני אומר הלך ודיווח למנהלת שלו, לאשת משאבי אנוש, וכנראה שהם גלגלו את זה הלאה גם למנכל...

או שאני יכול פשוט להמשיך לשבת בבית, לשלוח קורות חיים ולקוות לנס שיפול משהו טוב....

אז מה אומרים חברים... להסתכן בסירוב נוסף ולעשות מעצמי צחוק.. או להמשיך לנסות?