אז ככה אני בת 17 מסיימת יב .
תמיד הייתי ילדה שחושבת המון .
חושבת על עצמי , על מה לא טוב בי , מה צריך לשפר מה אנשים יאהבו מה לא.
ושלא תטעו אני שונאת שונאת אתזה שאכפת לי מה אנשים אומרים אבל . זה חזק ממני , גם אם אני אומרת לעצמי שזה לא מעניין . מיד היצר הרע משתלט עליי ומכניס לי מחשבות .
אני תמיד במירוץ לתקן ולשפר את עצמי , אבל בפועל אני לא עושה כלום .
ומה שהכי מצחיק שהדבר שהכי מפריע לי בעצמי זה בדיוק זה .בדיוק ההאתמצות הזאת ״התיקון הזה״ בשביל החברה , שהחברה תאהב אותי .
עברתי מלא חרם בחיים , אבל לא משהו חמור. כיום בתור תלמידה אני רואה שעדיין נשארה לי צלקת .
עדיין קיים בתוכי משהו שמנסה לרצות .את כולם , המשפחה החברות , ילדים בשכבה ואפילו כאלה שלא שמים עליי. אני חושבת שאני ילדה יפה מצחיקה ועוד אבל בפנים לא יודעת יש משהו מעורער .
זה מעיק זה מכרסם בי אני שונאת זה.
אני רוצה להגיע ליום שאני אהיה אני פשוט . בלי לחשוב מה לומר , איך לעשות כמה וכו ...
בזמן האחרון התקרבתי לדת .
אני מאמינה שזה עוזר לי .אני שומרת שבת ולוקחת על עצמי עוד מצוות , הכל טוב ויפה אבל אני רואה שבפנים עדיין אוצה הרגשה .
אני מקנאה בבנות שלא מתעסקות בזה והן כלכל בטוחות בעצמן . אם לכם יש חלום להיות עשירים וכו , זה החלום שלי (נשמע דפוק ) אבל באמת זה החלום שלי .
יום אחד לקום ולהיות גאה ולאהוב את עצמי ב100% אבל יום יום ויש לי ספקות שזה יקרה .
עכשיו ישלנו חזרות לסיום בצפר ואפילו לשם אני בקושי הולכת ורק בגלל לא להיתקל באותן בנות שיש להן מה שלי אין .
תודה שקראתם חפרתי קצת .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות