קריסה נפשית ואי יכולת להתמודד עם החזרה לארץ, בבקשה תעזרו לי

היי חברים,
לאחר מגורים של שנה בקנדה עם בן זוג ישראלי, הויזה נפלה אחרי מצב כספי שלא היה ניתן לסדר והייתי חייבת לחזור לארץ. היו המון דברים שהוסתרו ממני כמו נושאים כספיים, הלוואות שלקח והסתיר, וחוסר נאמנות שהובילו לסיום הקשר.
להיות איתו היה כמו רכבת הרים נפשית וכמה שנתתי מעצמי זה לא הספיק, הוא רק שאב ושאב ממני עד שלא אהבתי את מי שהייתי איתו. לא זיהיתי את עצמי יותר. נשארו לי ממנו בעיקר הבטחות, שאיפות לעתיד טוב יותר, שלילדים שלנו יהיה חינוך קנדי, רק שהוא הבריז והשאיר אותי עם המפה של קנדה לבד.

חזרתי לארץ ובאמת שהייתי בסדר ונתתי פייט בחודשים הראשונים ועבדתי מבוקר עד ערב רק כדי להישטף לשגרה ולנער מעליי את הפרק הזה.
והייתי באמת בסדר, עד שפיטרו אותי מהעבודה כי ״לא עשיתי מספיק מכירות״. אני עבדתי בחברת סלולאר והעבודה הייתה דיי קשוחה. מאז אני ממש מרגישה כאילו הגלגלי שיניים האטו עד שהם נעצרו ואני כבר לא מצליחה להתקדם. אני לא מוצאת עבודה חדשה שמכניסה הרבה, אני בכללי הפסקתי להינות מדברים, הפסקתי להינות ממוסיקה, הפסקתי להתלהב מבישול, אני לא מוצאת מה טוב.
בחודש מרץ נסעתי לראיון עבודה בבנק וחייכתי והעמדתי פנים שאני כל כך מתעניינת אבל אני כל כך לא. אף אחד לא יודע מה קורה לי בפנים, עם איזה נקודת מבט חזרתי לארץ. אני הכל משווה. אפילו הבנק בארץ לא כזה מרשים כשמשווים את זה לבנקים בקנדה. המשחק שם שונה לגמרי מפה.
והם באמת היו נחמדים בראיון, ואני הייתי נחמדה אליהם. אבל הכל ריק לי מבפנים. בנסיעה חזרה מהבנק הרגשתי משהו שלא הרגשתי אף פעם, זה היה בדידות מפחידה.. אני לא יודעת איך אפילו לתאר את ההרגשה המפחידה שהייתה לי. הרגשתי שאני ממש ממש לבד.

לפני הטיסה לארץ כבר שלחתי קורות חיים מראש ותכננתי הכל כדי שאיך שאני אנחת I can hit the ground running מה שנקרא, ואכן כך היה.
אבל יש בלת׳׳מים בחיים כמו העובדה שאני לא עובדת כרגע, כמו העובדה שממש איבדתי את עצמי וחלקים מהזהות שלי, וזה שורף לי את הלב.
מרגיש לי כאילו מישהו לקח את שנת 2018 ומחק לי אותה כי כשחזרתי לפה כלום לא השתנה חוץ ממני. וזה הרגיש טיפה כמו הזיה כי מבחינתי הכל היה שונה.
לא בכיתי שמונה חודשים, קרעתי את עצמי בעבודה, יצאתי לפאבים עם חברים, זרמתי איתם על סרטי אימה. כל הסחה הייתה מבורכת בעיניי. ופתאום עכשיו עצוב לי וקשה לי להסתגל לחיים פה מחדש, פתאום שכחתי את המטרה שזה לחסוך כסף ולצאת מפה כמה שיותר מהר. אני שוקעת. אני מתערערת. ולאחרונה הוא בא אליי בחלומות.
העובדה שאני לא יכולה לדמיין לעצמי שאהיה בזוגיות שוב, מדאיגה אותי. זה נראה לי כמו הדבר הכי מסוכן ומרתיע בעולם כרגע. ואני בוכה המון.
אני רק רוצה שיהיה לי טוב בלב זה הכל. כן גם אם אני בארץ, אני רוצה שיהיה לי טוב ורגוע בפנים. אני לא רוצה לבכות יותר, להירתע, או להיות חשדנית באנשים. אני רוצה לחזור להיות אופטימית וקלה וגם את זה שכחתי איך עושים. היו ימים שהרגשתי אובדנות ושאין לי מקום בעולם ושאני יותר מידי לבד. אני מנסה להשתלט על זה בכל הכוח.
בבקשה תעזרו לי.
אני זאת שפונים אליה לקבל עצות בדרך כלל, אני זו שנשענים עליה, ועכשיו אני זאת שכותבת לask people.