אולי זה יישמע לכם ממש ילדותי ושטותי חלק יראו בזה שאלה שהיא לא רלוונטית ושלא בחורות עוברות את אותו הדבר ושאני סתם עושה מזה סיפור כמו ילדה קטנה.
בסופו של דבר אני בחורה שמאוד רוצה קשר רציני..ומאוד שואפת לזה.כל חיי חשבתי על הסקס הראשון שיהיה לי בתור משהו שיהיה משמעותי בשביל ובשביל הפרטנר שלי שאוהב אותי ויכבד אותי בסופו של דבר..
הכרתי מישהו שחשבתי שהוא האחד בסופו של דבר..אני אחת שלא מתאהבת או נדלקת או איך שלא תקראו לזה בקלות..הוא הראשון במהלך חיי שהרגשתי כאלה פרפרים בבטן מלהיות איתו..כל מגע שלו גרם לי לבילבול ולרצון לעוד ועוד..המגע הכי קטן הטריף אותי.. הוא גרם לי להרגיש נאהבת..הכרתי אותו בסך הכל שבוע אבל הרגשתי שהחיבור היה מיידי..הגעתי לשלב ששכבתי איתו ויש לציין שזה היה מרצון מלא שלי והסכמה מלאה..
מאז הוא פשוט נעלם..לא דיבר איתי יום לא חזר אליי..אני מוצאת את עצמי שקועה בכזה עצב עמוק כבר חודש וחצי ואני פשוט לא יוצאת מזה..אני מחפשת את הדרך ולא מוצאת..אני מאשימה את עצמי שהתמסרתי ונפתחתי אמון כל כך מהר..שנתתי את הגוף שלי מהר כל כך מבלי לדעת האם הוא באמת רוצה אותי או לא..
אני כל יום חושבת על היום והרגע ששכבנו..אני כל הזמן מדמיינת את זה בראש..מוצאת את עצמי כל יום בוכה..מרגישה תחושת טינה ואריה כלפיי עצמי..אני רוצה לצאת מהעצב הזה ..זה מרגיש לי שזה לא נעלם...אני כל כך עצובה ואני מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים כמו בעבודה והכל וזה פשוט לא עובד..מה לעשות?...ניסיתי לדבר עם אמא שלי..עם חברה..זה לא יוצא מהראש שלי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות