עברתי ילדות לא כלכך טובה, ההורים שלי פעלו בצורת חינוך גרועה לטעמי. הביאו לי מה שאני רוצה, קנו לי מה שאני רוצה, קצת בכי וצרחות והייתי מקבלת את מה שרציתי.
הגעתי לגיל שזה כבר פחות נורמאלי אבל התרגלתי. כל העולם שופט אותי ואומר אז מה את כבר בוגרת תשני את זה , זה תלוי בך. אבל זה לא קל בכלל כל פעם שאני רוצה משו אני מנסה במסע שיכנועיםוכשהוא לא צולח אני מתחילה בצרחות וקללות שאני לא מצליחה להפסיק.
כשהתבגרתי ההורים שלי היו מענישים אותי כמעט כל הזמן לוקחים לי את הפלאפון את המחשב וכוכו...
הייתי מתחרפנת.. זכור לי תקופה של חופש שהייתי בלי פלאפון חודש ולא היה לי חיי חברה במצב שניכנסתי לדיכאון עמוק.
אני עכשיו בת 19, סיימתי שנה של שירות לאומי בה גרתי בדירה עם חברות , היה לי טוב ... הרגשתי סוףסוף ילדה נורמאלית בלי בעיות עצבים.... חוזרת הביתה רק בסופשים ובקושי נמצאת בבית.
השנה אני עובדת במקום של השירות שלי .. אבא שלי קנה לי רכב ואני נוסעת כל יום מרחק של כחצי שעה נסיעה. משמע אני גרה בבית.
לא מזמן אבא שלי קיבל עליי עצבים והחליט שאני בעונש.
שאין לי רכב כל השבוע.
אני מתחרפנת, אני פאקינג מתחרפנת! אני בת 19, למה הוא מעניש אותי?! אני כבר בגיל שאין לו את הזכות לחנך אותי! אני לא הבובה שלו שאתנהג איך שהוא רוצה.
בא לי למות ישלי עבודה , אין לי מושג איך אני מגיעה לשם. במיוחד שקבעתי דברים אחרי צהריים שנסיעה באוטובוס תגרום לי להפסיד את התור שלי.
אני חושבת על פגיעה עצמית! דיבורים והסברים לא עוזרים פה, ניסיתי כל ה19 שנה להסביר להם למה הדרך חינוך שלהם לקויה ואין להם את ההבנה הזאת, גרוע מיזה, אין להם את הרצון לנסות להבין.
אני מרגישה שחזרתי לגיל ההתבגרות עם הדיכאון ההתפרצויות עצבים והרצון למות כבר.
תנו לי עצות מועילות בבקשהה!!
אני חושבת שאולי אם אפגע בעצמי פיזית הם יבינו שהם עושים טעות , יעריכו וינסו לשנות דרך!
אני כבר מיואשת מהחיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות