שאלה 280460
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

כיצד אדם יכול לדעת שכדאי לו פשוט לוותר על חלום חייו? (לימודים וקריירה)

סטודנטית עם חלומות בת 27 | כתבה את השאלה ב-13/02/20 בשעה 19:01

שלום לכולם!

אנסה לכתוב לעניין כמה שאפשר כרגע אבל כעיקרון השאלה שלי מתייחסת לנושא שבו אני מנסה להבין, כבן אדם, האם עלי לוותר על חלום חיי או לחילופין לנסות להגשימו לא משנה מה?

חלום חיי, מאז שהייתי בת 15 היה להיות מטפלת וספיציפית - פסיכולוגית קלינית. אני זוכרת שמאוד התאהבתי בתחום והרגשתי שלהתעסוק בפסיכולוגיה מעשית הוא הדבר הכי נכון עוברי. מאז השיעור הראשון בפסיכולוגיה (בתיכון!) - הרגשתי שמצאתי מקום בעולם. נולד בי החלום.

כיום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה (תואר ראשון) ולגמרי יודעת ומודעת לקושי להתקבל לתואר שני ומודעת בפרט על המסלול הארוך והמייגע כדי להפוך להיות פסיכולוגית קלינית וכמה שדווקא לא כולם מגיעים לסוף ובמידה וכן - כמה שזה כרוך על וויתורים, עניין כספי רב והקושי להתפרנס בשלב ההתמחות. אני מתחילת התואר הייתי מאוד מודעת ורגישה לכל זה והכנתי את עצמי נפשית להכל. עם זאת, בעוד חודש, זה כבר יהיה שנה רביעית שלי לתואר ויש לי לפחות עוד שנתיים (נמצאת במסלול לא של 3 שנים בהכרח אבל זה עדיין נטו פסיכולוגיה).

עם הזמן, למרות החלום הגדול והרצון הגדול - אני רואה שאינני מצליחה לעמוד בתנאי הסף של הקבלה של תואר שני. אני לא מצליחה להוציא ממוצע תואר של 90 פלוס. קשה לי להאמין שאני אוכל לעמוד בתוצאות גבוהות במבחן המתא"ם. עם השנים, הרגשתי כמה שהלב שלי נשבר עוד יותר כי ראיתי פתאום כמה שהמציאות רחוק מהחלום. למרות שאני אחת שחיה את הפסיכולוגיה ביום יום ונושמת אותו שנים - זה לא עוזר.

כמו כן, אינני טוענת שלא דרוש כאן מאמץ והשקעה רבה אך אני מודעת לגבולות שלי. אני כרגע לא נמצאת בטיפול אך לאחרונה סיימתי טיפול של שנתיים פלוס - והייתי מטופלת לדיכאון ואובדנות. חלק גדול מתוך הדיכאון אצלי נבע פשוט מאי-יכולת לעמוד בציפיות של הדרישות שאני צריכה לעמוד בפניהם על מנת שתהיה לי סיכוי להיות יום אחד מועמדת לתואר שני בתחום המדובר. נמסר לי בטיפול כי כדאי לי פשוט להפסיק את הלימודים בגלל הסבל הנפשי שיוצא לי מזה אך בעקבות גילי היה לי קשה לעשות זאת כי הרגשתי שהייתי יותר אובדנית אם הייתי מפסיקה את הלימודים ומנסה להתחיל אותם מחדש אחרי תקופה כלשהי (סמסטר, שנה, שנתיים וכו')...לכן אני פשוט המשכתי מאז ללא הפסקה.

חשוב לי לציין שאני כל כך רציתי להתקבל יום אחד לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ושמקצוע זה הוא משהו שאני רציתי יותר מאשר מערכת יחסים, יותר מבעל ויותר מילדים - ראיתי בזה המון שליחות ואהבה כלפי המקצוע וקשה לומר במילים כמה שאני לקחתי ללב מכל הנושא הזה. כשהייתי צעירה יותר, האשמתי את התנאים הגבוהים שאני יודעת נוצרים דווקא מסף מועמדים רב ובעקבות זאת דרישות הסף גבוהות ומחמירות - היום, אני לגמרי מאשימה את עצמי ולוקחת אחריות על כך שאי ההצלחה שלי הוא בגללי. זה עלי.

עם הזמן, הגעתי למצב שאני פשוט ניסיתי להבין אילו מקצועות טיפולים אחרים כדאי לי לחתור אליהם ועם זאת, לא משנה לאן אני "פונה" - אני יודעת בליבי שכולם פשוט יושבים על תקן "תחליף" לדבר שרציתי באמת וששום דבר לא משתוואה למה שאני רציתי (כמו למשל שאדם מעוניין בלימודי רפואה ובמקום זאת הוא הולך ללמוד להיות אח - אין שום דבר רע בלהיות אח וזה מכובד אך כשיודעים מה רוצים - קשה לוותר).

ביום יום בלימודים אני אוכלת את הלב שאני עדיין נמצאת בלימודים ושאחרים התקדמו בחיים וכבר התחילו תואר שני או כבר סיימו - ואני עדה להמון סטודנטים כישורניים בתחום לימודים אצלי ומרגישה רגשות נחיתות. אני יודעת שאני לא "גרועה" בלימודים אך לפעמים רואה סטודנטים אחרים וחושבת - זה אדם שהיה מצליח להגיע ליעד האחרון, ללא ספק ואני עם כל החלומות הגדולים, לא מצליחה.

אני מבינה שלכל אחד יש יתרונות וחסרונות אך הגעתי למצב בחיי שמתו לי דחפים ורצונות בעקבות הדיכאון שצף לי מאי יכולת לעמוד בחלום גדול זה - איבדתי את החשק לזוגיות, איבדתי את החשק לילדים, במקרים הקשים איבדתי את החשק ללמוד ורוב הזמן איבדתי את החשק לצאת ולנהל חיים חברתיים. אני ביום יום מאוד נחמדה ונותנת הרבה מעצמי לסובבים אותי אבל מאחורי דלתות פשוט מסוגרת ובקושי יוצאת אם אני לא צריכה. אין לי בעיה להתבודד אך מבינה שזה חריג.

חשוב לי לומר שאינני תמימה וחושבת שכל אחד בחייו מסוגל ויצליח להגשים את כל חלומותיו - בחיים יש אתגרים ודברים משתנים, חלומות משתנות ודברים חדשים צפים וכל היוצא בזה. לגמרי מודעת לכך. ניסיתי עם עצמי לשנות את החלום אבל יודעת בפנים שלא משנה לאן ניסיתי לחתור בכיוון אחר - מרגישה חלל בנפשי על כך שאני לא אוכל להגשים את חלום חיי ולהיות פסיכולוגית קלינית. עם זאת, אני מבינה שאפילו אם לא הייתי מצליחה להתקבל לתחום וכו' שגם ככה עלי לחשוב על PLAN B.

היום, אני מנסה לנסות לחתור לכיוון של להיות מטפלת אך מתחום אחר. למרות שמצאתי תחום טיפולי אחר שמושך אותי, אני יודעת בליבי שזה לא ימלא אותי 100% ומבינה שגם זה מהווה עבורי תחליף לחלל בליבי.

אשמח לשמוע אם פשוט כדאי לי לוותר על החלום ?
איך יודעים מתי כדאי לוותר?

אני אחת שתמיד מאוד מועדדת אחרים לחתור אחרי חלומותיהם ומנסה מאוד לפרגן אך כשמדובר בחלום חיי אני מרגישה שברון לב שצף בי ומשהו שאני סוחבת באופן ממושך כבר 6 שנים פלוס.

אשמח לשמוע בבקשה מה דעתכם וכיצד להמשיך הלאה.
תודה רבה !
3>

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (9) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

-->