זוגיות במשבר עם אמא צעירה חד הורית לילדה, לא מצליח להחליט

לא מוצא את הדרך לסדר את המחשבות שלי נכון.
-------------אני כמעט שנה יחד עם בחורה צעירה בת 21 עם אמא לילדה בת 2, הגיל עלול להטעות כי הרושם הוא לפחות שהיא בגילי, ההתנהגות שלה מאוד בוגרת ולא אופיינית לגילה, לפעמים בוגרת יותר ממני, וגם מבחינת מראה לא ניתן לנחש, אבל אולי זה רק בעיניים שלי, כי במקרים מסוימים חשבו שהיא אחותה הגדולה של הילדה. כל מי ששומע, אומר מה הסרט שלה, שמבחינתי הסרט הזה הוא דווקא משהו להתגאות בו. הסיפור אצלה הוא הריון לא מתכונן עם מישהו שהיא הכירה בתקופת התיכון ועזיבה חד צדדית מהצד שלו. היא רווקה ומעולם לא התחתנה, וגם חתונה זה נושא שהיא לא שואפת עבורו אלא משפחה. היא בחרה מסלול חיים משלה, לא צבא ולא לימודים, ועדיין עושה ומרוויחה ממה שהיא אוהבת. היא התנהגה מאוד בבגרות עם הבחור שעזב, יותר נכון ילד בגיל 18, שאני מזדהה איתו ולא מאשים, היא לא דרשה ממנו כלום אפילו לא שקל, ורק לסיים את הסיפור איתו. היא לא מקבלת מזונות ממנו מרצון שלה, וגם הסיוע מביטוח לאומי הצטמצם. אין ביניהם קשר וככל הנראה גם לא יהיה, למרות שהכנתי אותה למצבים כאלה בעתיד. בחנתי את הסיפור מקרוב בהתחלה, יכול לומר שכמעט תמיד אני יצדד בצד של הגבר, אני יודע קצת מהתורה של הגלולה האדומה, מגטאו, פריים אלפא, שככל הנראה היו אומרים להתרחק, קל וחומר המשפחה שהיו מקבלים את זה מוזר. מצד אחר, אני כמנהגי נוהג ורציתי לצאת קצת מהבדידות לשמוע סיפור מעניין ולהכיר בחורה, יותר מזה רציתי לראות את הצד האמיתי שלה, היא התגלתה לעיני כאחרת ממה שדמיינתי היא טובת לב, רגישה ברמות, היא לא עשתה את זה מאנוכיות, היו לה חיים לא קלים, והחיים שלה יותר טובים עם הילדה באופן אירוני, זה ביגר אותה מכורח הנסיבות, ובזכות הנסיבות, יש לה אהבה עצומה לילדים, היא מלאת בטחון ואמא חזקה, אמא לביאה במלוא מובן המילה שהייתי מאחל לכל אחד, מחזיקה דירה בצורה מופתית למרות כל הקשיים. החיים הובילו אותה להיות מי שהיא היום, ומרוב שהיא אמא כל כך טובה, היא גם עושה משפחתון לילדים קטנים אחרים ומייעצת להורים שגדולים ממנה בהרבה. זה לא רק מה שאהבתי בה, יש בה הכל מה לאהוב, סקס כמו שבחיים לא היה לי, רומנטית יוזמת ומשקיעה כמו שבחיים לא השקיעו עבורי, מבשלת מדהים, נותנת הכל גם ממה שאין לה, לא מצפה לדברים חומריים, והדברים שכן היא מצפה להם מאוד מובנים לליבי, אך למרות שאני לא תמיד שותף להם כמו ארוחות עם המשפחות ויציאות משותפות עם הילדה.
-------------עד כאן היא, עכשיו עלי, גבר טיפוסי שעושה מסלול חיים שגרתי למדי, בגרות, צבא, מסיים תואר ובין עבודות. הייתי אומר עצמאי אבל פחות לעומתה שזה עניין של זמן עד שיגמר התואר. מצד אחד אני כן יכול להגיד לזכותי שאני נראה הרבה יותר טוב ממה שהביטחון שלי מעיד על עצמי, ברמה שבהרבה מצבים הסביבה מצפה ממני לדברים שאני לא מצפה מעצמי וכך גם היא. אני מתאמן קבוע ומושך מבטים מתחילות איתי לפעמים, מקבל מחמאות משני המינים אני מצודד בזקן ושומר על מראה מכובד. יש בי חסרונות, אני אדיש לפעמים, לא מראה יותר מדי רגשות, אבל אני חושב שאני בן אדם טוב ואכפתי ברוב הזמן רגוע ושקט, בעל מודעות עצמית גבוהה ולעיתים ביקורתיות כלפי עצמי. בהתחלה לא ציפיתי לקשר מאחר והגעתי ללא ציפיות ובלי רצון להוכיח את עצמי, אלא להכיר, מה שיצר מצב הפוך וככל הנראה כן הרשמתי. ציפיתי להינות עם מי שכיף לי להיות ואכן קרה והתפתח קשר עם הזמן, ברמה שהיינו כל הזמן ביחד, יותר נכון אצלה ביחד. היא עשתה מאמצים עילאיים עם הילדה כדי שאני ארגיש אותה כמה שפחות, חשוב לציין שהיא לא דרשה ממני להיות דמות של אבא, ושאני לא אצטרך לקחת באחריות כלשהי כלפי הילדה. בסתרי ליבה אני מאמין שהיא כן ציפית בשלבים מאוחרים יותר. הילדה שלה זה סיפור בפני עצמו עד כמה שחשבתי שילדים זה קשה, איתה זה קשה בערך פי אלף ממה שחשבתי, במקרים מסוימים הרגשתי נורא עם עצמי שאני היחיד בסביבה שלה שלא נוח לו עם המציאות הזאת עם הילדה, שלא קל לו להתחבר, שלא קל להתאים את החיים ברמה כזאת, כמעט אין ספונטניות בקשר, פרטיות בשעות קצובות ביום, חופשות זה אסון הרגשתי לבד שהיא רק מתרוצצת איתה, סימני מתיחה בגלל ההריון שמבאס להגיד מפריעים לה וגם לי כי בים איתי זה לא כמו כל בחורה, היא עם בגדים ולא מפריע לה לעשות משהו בנוגע לזה, חשוב לה מעט המראה שלה למרות שההיגיינה מקסימלית, כי יש לה יותר מידי על הראש ביום יום, אני נמשך מאוד לנשים נשיות וספורטיביות כי אני שואף להיות גברי וספורטיבי בעצמי, ואצלה זה אחרת. היא חייה בעצם את החיים של הילדה רוב הזמן ולא את החיים שלה. עם הרצון שלה להיות אמא טובה וההכלה שלי כמעט תמיד נתתי כתף גם ברגעים הקשים, ובחורות צעירות לא יבינו, מה זה להיות אמא צעירה, ומעטים האנשים שיבינו מה זה לשמוע צרחות גם בלילה וגם ביום ולהתפלל שהיא תירגע או תישן, ואצלה כמעט תמיד היה קשה, אבל היא נאחזת כל הזמן בקצת טוב הזה מכל פעם, וקל לה לשכוח את החוויות הקשות. אני גם אציין שהיו גם רגעים טובים עם הקטנה, אבל להיקשר זו משימה קשה בשבילי לבחורה שלא לומר גם לילדה, וכן נקשרתי במובן מסוים.
-------------המשבר הגיע ולי נשבר, לא הצלחתי להחזיק. צרחות אין סוף ביום של הקטנה, היא התפרקה באותו יום, באה אליה בטוב ובאה אליה ברע ולא עוזר כלום, לא הצלחתי להיות שם בשבילה ולהרגיע אותה, היא ציפתה שאני אבוא לעזור כי לפעמים הצעתי, אבל לי בעצמי היה נורא קשה, ואני בעצמי הסתגרתי עוד יותר, רציתי שקט ולא הצלחתי להכיל. היה ריב ופשוט הלכתי. אני מתגעגע מאוד מצד אחד, יש לי כבר חלומות וסיוטים עלינו, ומצד שני בחיים לא דמיינתי את הזוגיות שלי ככה, באיזשהו מקום קל להגיד לי ידעת מההתחלה, מצד שני היה לי באמת טוב איתה ורוב הזמן רק שלא במאה אחוז מהזמן וחלק מזה זה כי יש עוד דמות בת שתיים ברקע, אבל גם חלק מזה זה בזכותה, אני מנסה להבין מה לעשות בשלב הזה, אנחנו לא מדברים כבר שבוע, כי אני לא מצליח להחליט. אני יודע שרק על ההתלבטות היא הייתה רוצה שאני אלך בעצמה, אבל אני מאמין שלשנינו קשה ויש געגוע פשוט מתבצרים באגו שלנו ולא יוצרים קשר משום סיבה, וככל הנראה שגם פגעתי.
פריים אם אתה כאן - דעתך?