בחצי השנה האחרונה נפטרו אבא ואמא שלי, נותרתי אני ואחותי לבדנו - חרף כל הדיבורים של קרובי משפחה כאלה ואחרים, שאם יש משהו שנצטרך אז להרים להם טלפון, לא באמת יש להם זמן אלינו ואנחנו לא מרגישים נוח לפנות אליהם כל הזמן. קשה מאוד להמשיך ולמצוא טעם לחיים, לשרוד עוד יום בלי הורים, להעביר עוד יום אחד על פני האדמה המקוללת הזאת בידיעה שאין למי לפנות להתייעץ - בעבר היו אלה אמא ואבא שלהם ניתן לפנות לייעוץ, עכשיו זה רק אנחנו. אז מה הטעם להמשיך לסחוב עוד יום? בטקס סיום הלימודים באוניברסיטה אף אחד לא יבוא לראות אותי מניף את הכובע? בחתונה אף אחד לא ילווה אותי לחופה - אז איזה טעם יש להמשיך ולחיות? לאנשים שקשה להם יש משפחה, הורים וכן הלאה. לא לנו. כשקשה אין לנו למי לפנות ויש לנו רק את עצמנו ולפעמים זה קשה מאוד. לא רק לפעמים, למעשה כל הזמן. איבדתי את הטעם לחיים. מזמן איבדתי את טעמה של שמחה ואושר ואלה כבר לא חלק ממני. כשאני מחייך אם משהו מצחיק אותי, זה רק הפה, אבל העיניים, הם עצובות, עצובות לנצח...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025