0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

מרגיש אבוד, לא יודע למי לפנות

ניב בן 23 | כתב את השאלה ב-23/05/20 בשעה 20:39

אהלן, אשתדל לקצר ולהגיע לפואנטה. אני באמת לא אוהב להתלונן ולהתמסכן אבל המחשבות שלי הצליחו להשיג אותי עוד הפעם ואין לי בפני מי לפרוק.

מגיל קטן גדלתי אצל אמא שלי ועברתי התעללות פיזית קשה וכמובן גם התעללות מילולית שהתלוותה לחוויה, מגיל הבר מצווה בערך ברחתי מהבית והגעתי לקרובי משפחה מבוגרים שאני חיי אצלהם.(מעריך אותם מעל ומעבר על הנתינה של קורת גג)
מה שעברתי אצל אמא שלי זה צלקת רצינית שכדי "לצאת" ממנה ממש כבר מגיל קטן עבדתי על פשוט לשכוח ולהתחמק כי איזה ילד יודע איך להתמודד עם טראומה כזאת.
בגלל המצב שהיה חוויתי קשיים בהתפתחות האישית שלי, לא ידעתי להתחבר לאנשים, הייתי מופנם מאוד, ביישן, חסר בטחון, מלא שנאה עצמית. לא השקעתי בלימודים ולא היו לי חברים באמת אף פעם. לא חושב שאפילו הכרתי את עצמי בגיל הזה, הרבה זמן שבוזבז על שימוש במשחקי מחשב על מנת לברוח מהמציאות וכמובן שמצאתי את עצמי נופל להתמכרות בסיגריות כי זה פשוט נתן לי להעביר לעצמי את הזמן. לא היה מישהו בחיי ששימש כדמות הורית ודאג מה קורה איתי בין אם מבחינת מצב נפשי, רגשות או בהקשר הלימודי.
בהמשך הכרתי ילד בן גילי שדרכו הכרתי את חבריו מבית הספר שלו, ילדים נורמטיביים. בהתחלה היה סבבה והם היו מזמינים אותי ליציאות והיינו נפגשים יחסית הרבה ואפשר להגיד שלמרות שהייתי בדכאון קשה כן היו לי יחסית חיי חברה מחוץ למסגרת בית הספר בגילאי 15-18. (עדיין בבי"הס סבלתי באופן יומי מהבדידות)
בצבא הגעתי עם הדכאון שלי למקום קרבי שלא הייתי מעוניין בו כי שאפתי גבוה יותר (פעם ראשונה שרציתי משהו וידעתי שאני רוצה אותו). האכזבה מבחינתי הייתי גדולה, חייתי עם הרגשה שכולם מזלזלים בי ושאני לא מספיק טוב לכלום. כשגילו בצבא שאני לא גר אצל ההורים הוכרתי כחייל בודד ובקושי ידעתי מה זה ומה זכויותיי ובפועל לא קיבלתי שום עזרה מגורם צבאי או לא צבאי, למרות שאני עדיין מעריך את התוספת למשכורת הצבאית הקטנה אבל היא גם לא הספיקה לי בתור בן אדם שמכלכל את עצמו מגיל צעיר, בצבא אחרי תקופה ארוכה הצלחתי בערך להתאפס על עצמי אך זה היה קצת מאוחר מדי חברתית ולכן המשכתי להרגיש לבד וגם לאחר הצבא אין ביני לבין מישהו ששירת איתי קשר כלשהו.
כיום אני עדיין מתראה עם החברים שהכרתי בצעירותי, חבורה קטנה של "חברים" שבכנות אני מרגיש שלא כל כך רוצים אותי בחברתם אלא פשוט מרחמים עלי או משהו בסגנון, שנים שאני אפילו "ירדתי לרמה" של לבוא ולהגיד לשני החברים שהרגישו לי ממש קרובים שהם מתרחקים ושאני לא יודע אם עשיתי משהו ואשמח לדבר על זה, כתשובה קיבלתי כלום(למדתי שאני תמים), בעיקר אוכל לסכם את הקשרים החברתיים שלי בזה שאין לי קשר אישי או טלפוני עם אף בן אדם. כל שאר ה"חברים" בקשרים ביניהם ותמיד נפגשים ויושבים בבתים אחד של השני ואני מוזמן פעם ב.. וכל פעם מרגיש יותר ויותר לא קשור כשאני רואה איך הם מחוברים ואני אאוטסיידר שם.
כמו עכשיו בתקופת הקורונה מהרגע שאין "סגר" הם נפגשים ולמרות שאני גר יותר קרוב לחלק גדול מהחברים אני לא הוזמנתי למפגשים שהיו למרות ששלושה חודשים לא נפגשנו.
מבחינת משפחה אני פשוט כמו דייר במקום שאני גר בו, אין התייחסות ואין כלום, הם מתים שאני אצא מהבית שלהם ואגור לבד והאמת שגם אני כבר בהרגשה הזאת, אני לא מרגיש שייך לכאן והסיבה העיקרית שאני לא עוזב כרגע היא כלכלית. בעבר הסיבה הייתה שהרגשתי חייב להם על זה שאני גר אצלהם ורציתי לעזור בכל מה שאפשר.
אני פשוט לא יודע איך להמשיך את החיים האלה, אני לא מתכוון להתאבד, אני חושב שזה מעשה לא אמיץ בתכלס. אני כן מרגיש אבוד, לא יודע מה אני רוצה לעשות, לא מכיר אהבה, לא מרגיש רצוי או שייך. פשוט קשה לי ואני לא יודע איך או במה למלא את הכאב המצטבר הזה, אין לי למי לפנות..

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (8) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

-->