היי,
נולדתי לבית דתי ולמדתי כל החיים במסגרות דתיות והייתי גם בישיבת הסדר.
אבל אחרי הרבה מאד תהליכים שונים שעברתי הבנתי שאני לא מאמין בכלל בדת כפי שהיא היום. הדת ה"חרדית" זה בוודאי שלא.
אבל גם בדת הלאומית-דתית.
אני כן מאמין לחלוטין (עד כמה שאפשר...) ביהדות, בתורת משה, בקיום מצוות והדברים האחרים. אך לא בדרך הדתית לאומית אלא בדרך רגשית / אמונית. שזה אומר - להרגיש את אלוהים בפנים, להרגיש אהבה לבורא, להיות מחובר לבורא באופן תמידי ודברים מהסוג הזה.
כלומר - הדגש הוא על האמונה הפנימית, על הרגש, על הרגשה של הכוונה מלמעלה ורק לאחר מכן המצוות ולימוד התורה. אין שום זלזול משום סוג במצוות, אבל פשוט שהדגש העיקרי זה על הדברים שכתבתי, וקיום המצוות מבחינה מסויימת זה לאחר מכן.
הבעיה הגדולה שלי זה שאני לא מכיר אף אחד שחושב כמוני, חי כמוני, מרגיש כמוני, מדבר ככה, ממש אף אחד.
אני מכיר מכל המסגרות והמקומות שהייתי הרבה רבנים, ואפילו אין אחד שאני מכיר שמדבר ככה.
איפה אני פוגש עוד אנשים מהסוג הזה? ושוב - בלי להוריד בשום צורה מקיום המצוות ולימוד תורה - אלו דברים שחוץ מהחובה לעשות, הם דברים נפלאים שפותחים את הנפש ומעלים את רמת הרוחניות ועוד אינסוף דברים, אבל פשוט זה בא במובן מסויים אחרי האמונה, הרגש, ההכוונה, הרצון למלא את הייעוד בעולם וכן הלאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות