אני מרגישה חנוקה. איך להתמודד?

אז שלום לכם,רציתי מצד אחד לפרוק מצד שני להתייעץ (בבקשה תגובות רציניות בלבד).
אני בת 20,לפני המצב של הקורונה היה לי חיים ממש שמחים וכייפים,הייתי בשירות לאומי ולקראת לעזוב את זה בשביל להתגייס.
יש לי משפחה נורא בעייתית נורא פרמיטיבית(אבא לא בתמונה)..
כשהם גילו(בפוקס) שאני כבר בתהליכים ראשוניים לקראת הגיוס(סיימתי צו ראשון)הם עשו לי את המוות,נידו אותי,שנאו אותי,קראו לי בכל מיני מילים שלא מתאים שאגיד אותם כאן,איחלו לי כל מיני איחולים,את הטלפון לקחו ממני,מנעו ממני להמשיך להיפגש עם חברים,לעבוד, וכו'.ולבסוף הם איכשהו "סלחו" לי הפסיקו לקלל הביאו לי טלפון חלופי עד שאקנה חדש כי את הקודם הם העלימו בגלל מה שקרה בנוסף דרשו ממני לנתק קשר עם כל הידידים והחברות שלי בטענה שהם "מקלקלים" אותי עם המחשבות של גיוס ולהיות בעד המדינה ולהרגיש באמת ישראלית כי זאת מי ומה שאני באמת..שיקרתי שאני לא בקשר עם חברות שלי(אני מדברת איתן לפעמים כי לרוב הן בצבא)
בא לי לצאת מהבית לצאת מבלי שידעו איפה אני לצאת לחיות את החיים שלי לעשות צבא כמו כל אזרח רגיל במדינה להשתחרר ללכת ללמוד מקצוע(שואפת ללמוד דיפלומטיה ולצאת ל"מסע הסברים" בעולם בעיקר למדינות שלא כ"כ מכירות את ישראל מקרוב)..
ועכשיו אני מרגישה כאילו שום דבר לא יסתדר לי למרות כל התיכנונים מחדש שעשיתי,,
זה יכול להסתדר לי? לעוף מהמקום הזה שנקרא "בית" ולעזוב את העאלק משפחה שלי מבלי שהם לאן נעלמתי?
תודה לכל העונים וסליחה על החפירה..