איך להחלים מהתעללות נפשית רצחנית שנגרמה לי בעבודה?

היי, פרסמתי כאן שאלה עם סיפור רקע מורחב על העניין - https://www.askp.co.il/question/283826

עם הזמן הבנתי שגם הבוס עצמו אשם ולא רק הבוסית, נזכרתי בדברים נוספים, וזה החזיר אותי שוב למקום הכואב לאחר שהצלחתי קצת לקום ממנו.
אחד פסיכופט, השנייה סוציופתית.. מבוגרים מן הסתם, הייתי אסיסטנטית במרפאה וטרינרית, בת 17.

אז כך, מה היה?
צרחות ושקרים, הבהלות והפחדות מזוייפות לחינם (''הוא כמעט מת בגללך''), מכות ''חלשות'', הטרדות מיניות, השפלות כלליות מול לקוחות, ניצול נפשי ופיזי (הרמתי דברים כבדים ללא עזרה, נפצעתי מהעבודה עד דם, בהתחלה אפילו לא הירשו לי לשים כפפות וחלוק מותאם).

רצחו אותי שם נפשית, אני מתה מבפנים, הייתי הבחורה הכי חייכנית והכי מאושרת בעולם! בנוסף, עבדתי בחינם. אמרו שאם אני רוצה לעבוד נורמלי אז צריך להתחיל מהתנדבות.. ובקיצור, עבדו עליי כמובן ולא כיבדו אותי כלל, לא אמרו אפילו תודה על כך שבאתי ביומיום למשמרות של 9 שעות.. הבוס אפילו הכריח אותי לקנות לו סיגריות ואיים עליי בכך שאם לא אעשה את זה לא אעבוד שם.

ואני תמימה שכמותי, לא קלטתי את כל הדברים הללו, כל ההתעללות הנפשית שחוויתי קרתה מתחת לאפי לא במכוון, כך שאני לא אשים לב ואזרום עם זה, הם משוגעים.
בנוסף, הם ריכלו עליי והפיצו עליי שקרים.. אנחנו גרים באזור קטן, יצא שכל הלקוחות שאפילו לא ראו אותי מכירים אותי ואת הדברים השקריים עליי, הם רכלנים מטורפים, כולם מאמינים להם כי הם ''רופאים מבוגרים עם ניסיון'', הם רמסו את כבודי.

כואב לי כל כך, הסבירו לי, מדוע להם לעשות זאת?
מה המניע שלהם לגרום לכאב נפשי ופיזי לבן אדם שעושה בשבילם הכל ועוד בחינם?
(מאחורי גבי, הם המשיכו לראיין אנשים ולהעביד אנשים חדשים אגב..)
למרות שההוא פסיכופט וההיא סוציופתית, אני באמת לא מבינה מדוע אם כבר להתעלל בנערה צעירה שלא ראתה את העולם עוד..

דבר נוסף שמעיק עליי, הוא שאיאפשר לדבר איתם.
איאפשר לפרוק להם, להסביר להם מה אני חושבת ולשפוך את מה שחוויתי - הם לא יבינו, הם רובוטים אטומים, זה קשה כשאין אפשרות לשבת עם בן אדם ולנהל שיחה אישית ונפשית..
הם מבינים רק כעס, קרה לי באופן נדיר שכל כך התעצבנתי וכבר לא החזקתי את עצמי - הרמתי את הקול, אמרתי את מה שאני חושבת, נהייתי מנהיגותית והחזקתי את עצמי טוב. לפתע הם כיבדו אותי, נרגעו, אמרו תודה על הכל, וכדומה.

חבל לי שלא הבנתי את זה עוד אז, וחבל לי שאין לי איך להחזיר לאותם אנשים.
הם ניצחו, וכך הם ימשיכו להתלונן בעובדים ובלקוחות ההבאים מתחת לאפם.
הייתי רוצה בהזדמנות, בכל זאת להגיד להם את מה שמגיע להם לשמוע, בקרירות ובהרסניות, דברים שיגרמו להם לשבת ולחשוב עם עצמם, הלוואי והייתי יודעת מה.
ידוע לי שזה ילדותי, אבל אני מעדיפה את זה על פני שתיקה של חצי שנה שנגמרה ב ''ריב'' גרוע שבו מילותיי נחשבו בעיניהם כבר להתחמקויות ולשקרים.

אשמח לעצות ולתשובות לשאלותיי מאנשים מבוגרים שמבינים את זה או חוו עניין דומה, תודה רבה לעונים.


*אין רצון להתלונן* - זאת עבודה עם רופאים, הם תמיד מנצחים, אני לא רוצה, אני רוצה להחלים נפשית ולשים את זה מאחורי.